הטיול של נועה לאי סאו מיגל – היום ה-6 – מגן לעדן לגיהינום ובחזרה

כשהגיעו המתיישבים הפורטוגזים הראשונים לאי סאו מיגל במאה ה-15 הם גילו קרקעות פוריות, מפרצים שנחשבים בטוחים לעגינה ובריכות טבעיות שמתאימות לשחייה. מבחינתם היה מדובר בלא פחות מגן עדן עלי אדמות. ביום השישי שלנו לטיול יצאנו לבדוק אם הם צדקו (רמז: לפעמים לא הכל דבש אלא יותר עז).

לחיות בגן עדן יכול להיות עז

לחיות בגן עדן יכול להיות עז

אדית פיאף ואנחנו

התחנה הראשונה הייתה הכפר Faial da Terra שנמצא במרחק כשעה נסיעה מהמלון הנהדר שלנו. הכפר נמצא לרגלי Pico da Vara, הפסגה הגבוהה ביותר באי סאו מיגל שמתנשאת לגובה כ-1100 מטר מעל פני הים.

ההר הוא חלק משמורת הטבע Natura 2000 שנמצאת בין Nordeste ופובונסאו, שמורה שמכילה את יער עצי הדפנה האחרון באי לצד צמחים אנדמיים נוספים. בנוסף, שמורת הטבע נחשבת לאזור שימור מיוחד לציפורים (Important Area for Birds – IBA) הודות להיותה ביתם של ציפורים אנדמיות שונות.

אמנם המקום נחשב לגן עדן בוטני ואורניתולוגי אבל לא לכולם ולא תמיד. תשאלו את אדית פיאף. המטוס שעליו היה אהובה הנשוי מרסל סרדן התרסק על פסגת ההר ב-1949. המטוס היה בדרכו מפריז לניו יורק כשניסה לבצע באי נחיתת אונס. כל 37 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו. מסתבר שעם כל הכבוד לגן עדן הזה (ויש כבוד…) גם בו לפעמים יש צרות.

מעיין הנעורים

אנחנו לא לקחנו סיכון ועשינו שימוש בכפר כנקודת המוצא לטיול רגלי למפל Salto Do Prego – מפל שנקרא ע"י תושבי האזור "מעיין הנעורים". ההגעה למפל נעשית לאורך שביל מסומן שקיבל את השם PRC 09 SMI – שביל מעגלי לאורך 4.5 ק"מ שמצריך כשעתיים הליכה ברמת קושי שנחשבת אמנם לבינונית, אבל בפועל היא יותר קשה. מסתבר שבשביל נעורי נצח צריך גם לעבוד.

בדרך למעיין הנעורים

בדרך למעיין הנעורים

אחרי כשעה הליכה הגענו לצומת שהעמידה בפנינו החלטה לא פשוטה: ירידה למפל (מה שיצריך את טיפוס כל הדרך בחזרה) או צפייה במפל מלמעלה. זכרנו שאנחנו בטיול אתגרי וזרמנו תרתי משמע עם ההמלצה של נועם. ירדנו למפל. התוצאה לפניכם.

ולא מתחרטים על הבחירה - מעיין הנעורים (Salto Do Prego) במלוא הדרו

מעיין הנעורים (Salto Do Prego) במלוא הדרו

בדרך למעלה דליה ואני פגשנו תיירים מסולט לייק סיטי ביוטה. כשאמרנו להם שאנחנו מישראל – הארץ שבה נמצאים ים המלח והר הציון המקוריים (מקומות רבים ביוטה נקראים ע"ש יעדים בארץ הקודש שלנו), הם אמרו שמבחינתם המדינה הקטנה שלנו היא הארץ המובטחת. מסתבר שכמו פוxxxרפיה גם גן עדן הוא עניין של גאוגרפיה.

גן העדן האבוד

משם המשכנו עוד כשעה במעלה השביל לכפר Sanguinho – מקום ששימש כמפלטם של עשירי Faial da Terra בזמן שהנהר שחוצה את כפרם הוצף. בשנות ה-60 וה-70 הכפר ננטש לחלוטין (בעיקר בגלל קשיי פרנסה) וזכה לכינוי "הכפר האבוד".

סמטאות הכפר Sanguinho על רקע הנוף

סמטאות הכפר Sanguinho על רקע הנוף

אחד מהבתים המסורתיים בכפר Sanguinho

אחד מהבתים המסורתיים בכפר Sanguinho

בשנים האחרונות הייתה יוזמה לעשות שימוש בבתי הכפר המסורתיים כבסיס לכפר נופש, אבל האישורים לכך מעולם לא ניתנו. מסתבר שבעיות ביורוקרטיות יש בכל מקום. אנחנו התפעלנו מהנוף ורצינו להישאר לגור פה, אבל הבטן הודיעה לנו שהגיע הזמן לארוחת צהריים. סלט טונה במחיר 6 אירו במסעדה המקומית Snack bar Faialense עשה את העבודה ואפילו יותר.

כדי להשלים את הפסטורליה גילינו שבנהר החוצה את הכפר לשניים שטים ברווזים. אמנם לי זה הזכיר את נהריה (ראו פוסט קודם), אבל מכיוון שבגעתון אין ברווזים החלטתי שפה יותר יפה. עדנה שהיא ילידת העיר הצפונית התקוממה על ההשוואה, אבל כדי לשמור על שלום בית הסכמנו שיופי הוא בעיני המתבונן והמשכנו בדרכנו.

הנהר שחוצה את הכפר Faial da Terra

הנהר שחוצה את הכפר Faial da Terra

והברווז ששוחה במימיו

והברווז ששוחה במימיו

פארק טרה נוסטרה הבראשיתי

אחרי כחצי שעה נסיעה הגענו לפארק טרה נוסטרה שראשיתו בשנת 1755. אז הגיע למקום תומאס הייקלינג, סוחר עשיר מבוסטון שהפך לקונסול אמריקאי של כבוד בסאו מיגל. הוא בנה בפורנאש בית קיץ פשוט מעץ שבחזיתו בריכה תרמית עם אי במרכזה. את הבריכה הוא הקיף ב- 2 דונם של עצים שהובאו בעיקר מצפון אמריקה והשאר, כמו שאומרים היסטוריה.

פארק טרה נוסטרה

פארק טרה נוסטרה

במהלך השנים המקום התפתח ל-125 דונם וכולל אוספים בוטניים שונים, למשל 600 זנים של מיני קמליות – אחד האוספים המרשימים בעולם של צמח זה. אמנם יש כאן מספר מסלולי טיול המותאמים לעונות השנה לפי הפריחות השונות, אבל אנחנו הלכנו ככל שנשאו אותנו הרגליים שהמטרה אחת – בריכת המינרלים שנמצאת במרכז גן העדן הבוטני הזה.

בריכת המינרלים בפארק טרה נוסטרה עם האי שנמצא במרכזה

בריכת המינרלים בפארק טרה נוסטרה עם האי שנמצא במרכזה

אחד הברזים בבריכה שמזרימים את מי המעייין התרמי

אחד הברזים בבריכה שמזרימים את מי המעיין התרמי

הבריכה מקבלת את מימיה ממעיין תרמי כך שהטמפרטורה בה קבועה כל השנה -35-40 מעלות צלסיוס. המים פה עכורים במיוחד הודות לריכוז המינרלים הגבוה בהם (בעיקר ברזל), אבל הפעם שלא כמו ביום ה-1 לא ויתרתי ונכנסתי למים ועוד בביקיני. אמנם נהניתי מכל רגע, אבל החלטתי לחסוך מכם את התמונות הקשות.

בסמוך לגן נמצא מלון טרה נוסטרה המשובח, מלון ספא יוקרתי שאורחיו נהנים מכניסה חופשית לגנים.

משהו מסריח פה

אחרי 5 דקות נסיעה עברנו מגן עדן לגיהינום והגענו ל- Fumarolas da Lagoa das Furnas. מדובר בגייזרים של מים תרמיים רותחים שמוציאים את הקיטור של הר הגעש המקומי. למעשה, זו הדרך שלו לשחרר לחץ ולהוריד בכך את הסיכוי להתפרצות וולקנית קטלנית. והעובדות מדברות בעד עצמן – ההתפרצות האחרונה שהחריבה את וילה פרנקו די קמפו התרחשה ב-1522.

נכון שמבחינה גאולוגית המקום לא ממש עונה על הקריטריונים של גייזרים, אבל הריח לא מותיר מקום לספק – משהו מסריח פה. כיום חלק מהגייזרים כבר נסתמו וחלק משמשים לבישול מאכלים מקומיים (תה סגול, תירס, קוזידו ועוד) הודות לטמפרטורות הגבוהות שלהם (החם מכולם מגיע ל-99 מעלות צלסיוס), אבל בעבר האמינו שהם הפתח לגיהינום.

הגייזרים של Fumarolas da Lagoa das Furnas.

הגייזרים של Fumarolas da Lagoa das Furnas.

מבט מקרוב על אחד הגייזרים של Fumarolas da Lagoa das Furnas.

מבט מקרוב על אחד הגייזרים של Fumarolas da Lagoa das Furnas.

השלט הסמוך לגייזרים מבטיח ש"תמיד יש תקווה" ואצלי זה הפך למציאות. הנסיעה חזרה למלון ארכה רק חצי שעה והחששות שלי שהריח יידבק לבגדים נמוגו. אני לא יודעת אם זה הגייזרים, המים החמים או המינרלים, אבל שלא כהרגלתי ישנתי לפי שעון סאו מיגל ולא לפי שעון ישראל (3 שעות קדימה). אפילו את הגשם שירד בחוזקה ואת הרוח שנשבה בעוצמה לא שמעתי. מבחינתי זהו גן העדן האמיתי.

תמיד יש תקווה

תמיד יש תקווה