אי קטן, שף גדול ונשמה ענקית

האי פיקו שבאיים האזוריים הוא אינטנסיבי כמו הגלים שנשגאברים לחופיו. אולי זו העובדה שבאי זה המקורות הוולקניים של הארכיפלג כולו הם הגלויים ביותר, אולי העובדה שכאן נמצאת הפסגה הגבוהה ביותר בפורטוגל (הר הגעש פיקו שמתנשא לגובה 2350 מטר מעל פני הים), אבל דבר אחד בטוח – מבחינת השף Ljubomir Stanisic זהו המקום המתאים ביותר על פני כדור הארץ להגשים חלומות.

האי פיקו נראה על פניו פסטורלי למדי. בתים לבנים שנמצאים בסביבה ירוקה של כרמי וורדלחו או באדמה געשית שחורה מסיבית ומיסטית. האור כאן שונה לחלוטין מאשר באיים האחרים, מה שמעניק הרגשה של חיים בקרבה גדולה יותר לאיתני הטבע. למרות ואולי דווקא בגלל כל זה כאן השף ואשתו מרגישים בבית.

הוא אמנם אוהב את סאו מיגל שנחשבת לבירת האיים האזוריים, אבל יש לו מקום חם בלב לסאו ג'ורג' ולפיקו במיוחד. מבחינתו שני האיים האלה הם האנרגטיים והבתוליים ביותר בארכיפלג ואפילו קצת מפחידים בפראיות שלהם – מילה נדירה אצל השף שידוע בכך שהוא לא נבהל בקלות אלא גורם לאחרים לשקשק.

הכבש ה-16 גרסת האיים האזוריים

השף ואשתו הם לא רק זוג רומנטי, אלא גם צוות לכל דבר ועניין שמשלים אחד את השני. לכן לא פלא ששניהם נרגשים מהפרויקטים החדשים שלהם: הבית שהם בונים בפורטוגל, המסעדה שלהם במרכז ליסבון, ספרי הבישול שהם מוציאים לאור ומעל הכל – בית הנופש שלהם בפיקו שמשמש תרתי משמע נמל הבית והשראה לכל השאר. כאשר השף רוצה להירגע אחרי יום עבודה עמוס הוא פשוט מדמיין את פיקו.

אמנם השף נולד בבוסניה ועבר את מלחמת האזרחים היוגוסלבית על בשרו, אבל מבחינתו ומבחינת הצופים שלו בתכנית "מטבחי הגיהינום פורטוגל" הוא פורטוגזי לחלוטין. הוא אפילו דובר את השפה לא פחות טוב (ואולי יותר) מרוב המקומיים, כך שמדובר בסיפור הצלחה שהוא לא רק קולינרי. אבל עם כל אהבתו לפורטוגל והעובדה שהוא חי בה מגיל 19– האי פיקו הוא המקום ששבה את ליבו.

"כאן יש לי כל שאני אוהב ומבחינתי זה לא פחות מגן עדן עלי אדמות". הוא אומר וטוען שהעולם גילה את האיים האזוריים רק לאחרונה, אבל האיים האזוריים ובמיוחד האי פיקו תרמו לעולם לא פחות. למשל, היין המקומי שיובא מנמל הורטה זכה לתהילת עולם, הוגש על שולחנם של הצארים הרוסים ונכלל בעלילת הספר "מלחמה ושלום" של טולסטוי– מה שהעלה את קרנו של היין הפורטוגזי כולו והביא לו שם עולמי.

וכמובן שהשף לא היה יכול לעמוד בפני קסמו של המקום. הצבע הכחול של הים, הצבע הירוק של הכרמים, הצבע האדום של גגות הבתים וכמובן ההורטנזיות שפורחות בשלל צבעים לא השאירו אותו אדיש. מבחינתו כל אלו מספרים את ההיסטוריה המסתורית של המקום יותר מכל מדריך טיולים.

בן הזקונים שעלה לגדולה

מערות הלבה המקומיות הרבות והארוכות (מעריכים שהן הארוכות ביותר בארכיפלג ומגיעות ל-5 ק"מ) ובראשם מערת המגדלים הן העדות לכך. אמנם ההתפרצויות הוולקניות נתפסו ע"י המקומיים בתור קללה מאלוהים, אבל יערות האורן שצמחו מהאדמה הפורייה יצרו את אחד היערות האנדמיים הגדולים בארכיפלג. כאשר לוקחים בחשבון שהאי פיקו נחשב לצעיר ביותר בחבורה מבחינה גאולוגית – זה לא דבר של מה בכך.

מה שקסם לשף במיוחד הוא העובדה שאין במקום מלון ראוי לשמו. אמנם היה פה מלון בשנות ה-80, אבל עקב מיעוט התיירים היזם פשט את הרגל – ממש כמו שקרה למלון מונטה פאלאס באי סאו מיגל. מבחינתו זה היה דווקא טוב, כי התיירות שהגיעה אחר כך הייתה קטנה, איכותית ואקולוגית יותר – בדיוק סוג התיירות שלדעתו מתאימה יותר לאי זה.

"פיקו הוא אי בודד במובן הטוב של המילה" הוא אומר. "כשמוסיפים לזה את העובדה שפיקו נחשב למקום הטוב ביותר לצפות בלווייתנים, את הבריזה הנעימה מהים, את השמיים שנראים כמעט אינסופיים ואת המוזיאונים המרתקים התוצאה אחת – כל אחד מרגיש פה יחיד ומיוחד במינו ומבחינתי זו היוקרה במיטבה". לא פלא שהוא בחר לחיות פה ומרגיש כל בוקר כאילו הוא מתעורר לתוך ציור.

יין, אנרגיה ואהבה

אצל השף זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון. הוא הגיע לכאן להעביר סדנאות בישול, לטעום מאכלים מקומיים ולבקר חברים. אבל בפעם האחרונה כשהגיע ליקב Azores Wine Company לטעימות יין שמלוות באופן מסורתי בגבינה ובלחם תירס זה השתנה. הטעם החמוץ-מתוק והמסתורי לא היה דומה לשום דבר שהוא הכיר, אבל בעיקר שיקף את האי בכלל ואת הטעם המעושן של הרי הגעש המקומיים בפרט.

אמנם הגפנים בפיקו גדלות על רצועת קרקע צרה שמוגבלת מבחינה אקלימית וגאוגרפית, בטרסות מעשה ידי אדם שנקראות Currais וכוללות רק 3 זנים, אבל העובדה שהוא עשיר ביוד מדברת בפני עצמה וההשקעה משתלמת – האי פיקו הוכר כאתר מורשת עולמית בעיקר בגלל היין המשובח שמיוצר פה.

מבחינת השף זו רק ההתחלה והאנרגיה הצעירה של האי (תרתי משמע) רק תורמת לעניין. אצלו היין לא הולך לבד ומלווה בגבינות, בירקות ובעשבי התיבול שגדלים פה ואפילו זוכה לטפטופים מהחלב המקומי. כשמוסיפים לכך את ההתלהבות המדבקת והכמעט ילדותית של השף, את המיקום המדהים של מלון Insula Atlantis שבו הכל מתרחש התוצאה לא רק טעימה להפליא, אלא גם מעוררת את כל החושים.

מלון אינסולה אטלנטיס אמנם מוגדר כמלון דירות ויש בו בריכת שחייה חיצונית וגינה, אבל הוא ממש לא מה שחשבתם. כל דירה או סוויטה (דירה עם סלון וחדר שינה שמתאימה לשהייה של 4 אנשים) נהנית ממרפסת, מאינטרנט אלחוטי ומחנייה חינמיים, מרצפות פרקט, ממטבחון מאובזר, משירות צ'ק אין וצ'ק אאוט פרטי, מפירות שמחכים לאורחים, מערוצי ילדים בטלוויזיה ומחדר רחצה מצויד בכל טוב (יש אפילו בידה).

מלון הבוטיק של השף

בסמוך נמצא מלון דירות הבוטיק Vinhas do Calhau שהקים השף. בניגוד לקודמו המלון נגיש לנכים ואקוסטי והאורחים יכולים ליהנות מארוחת בוקר (יש אפשרות לרום סרוויס), להביא את חיות המחמד שלהם, לשכור רכב, להתענג על עיסויים שונים ושיעורי יוגה, וליהנות ללא תשלום משוקולדים, בקבוקי מים ויין או שמפניה וכן משירותי אחסון מטען וגיהוץ וגן משחקים לילדים.

• השכרת רכב באי פיקו

האמת היא שלא משנה באיזה תבחרו. שניהם מושלמים כנקודת מוצא לטיולים באי שנדמה כאילו יצא מתפאורה של סרט. מומלץ לצאת מוקדם כדי לראות איך השמש יוצאת מבין העננים מעל הכנסיות של מדלנה, העיר הגדולה באי, לבקר במרכז המבקרים Casa dos Vulcões שבו ניתן לחוות רעידת אדמה בסימולטור ולטייל למעמקי האדמה ובעיקר – לטבול בבריכות התרמיות הטבעיות שנמצאות ברחבי האי.