גאולוגיה בפעולה – מדריך להרי הגעש ולמכתשים של האיים האזוריים.

באמצע האוקיינוס האטלנטי במרחק 1,600 קילומטרים מחופי פורטוגל שוכנים האיים האזוריים, ארכיפלג הכולל תשעה איים שלכל אחד מהם היסטוריה, תרבות ויחוד גאולוגי משלו. למשל (רשימה חלקית),

  • באי סאו מיגל (האי הגדול ביותר) ניתן לרחוץ בבריכות שחייה חמות טבעיות בלב האוקיינוס
  • באי סנטה מריה אפשר לראות מאובנים שנחשבים ליחידים מסוגם באיים האזוריים
  • באי פאיאל אפשר לראות שרידים מההתפרצות הגעשית האחרונה שהרסה את האי
מפת האיים האזוריים
מפת האיים האזוריים

המשמעות היא שלמרות שמדובר באיים מרוחקים שקשה למצוא על המפה הם גן עדן גאולוגי. הארכיפלג הוא רשת וולקנית שמתפרשת על יותר מ-600 ק"מ, כך שאם אתם אוהבים טבע, סיורים והרפתקאות עם ערך מוסף – אתם חייבים להזמין לשם טיסה.

לפניכם מדריך גאולוגי וולקני לאיים סאו מיגל ופאיאל, אז הדקו חגורות כי אנחנו ממריאים לאדמה הכי משוגעת שאי פעם תכירו.

צומת לא מרומזר בלב האוקיינוס

האיים האזוריים יכולים להיראות במבט ראשון כמו דוגמה מוקטנת של איי הוואי, אבל הגאולוגיה שלהם מספרת סיפור אחר.

כמו בהוואי, גם האיים האזוריים נוצרו כתוצאה מהתפרצות געשית אבל בשונה מהם זה לא קרה בבת-אחת. למעשה, לאיים האזוריים אין כרונולוגיה גאולוגית וולקנית ברורה מבחינה ליניארית.

הבדל נוסף הוא שאיי הוואי נמצאים בתוך לוח טקטוני אחד, אבל האיים האזוריים נמצאים בצומת של שלושה לוחות שונים :הלוח הצפון אמריקאי, הלוח האירו-אסייאתי והלוח האפריקאי.

וכמו בכל צומת לא מרומזרת גם כאן זכות הקדימה לא ברורה, מה שמביא לתאונות גאולוגיות וולקניות. ובמילים אחרות – הגבול בין הלוחות מלא באזורי שבר שהם אלו שיצרו בעצם את האיים האזוריים.

וזה לא הכל. הצומת בין שלושת הלוחות עבר מדרום לצפון לפני 36 מיליון שנה. תנועת הלוחות הטבעית ביחד עם נדידה זו גרמו לתנאי שטח שמשתנים בהתאם למתחים הטקטוניים. וכמובן שהלוחות ממשיכים לזוז כל הזמן, מה שהופך את האיים האזוריים לדינמיים מבחינה וולקנית.

פונטה דלגדה כדוגמה

האי סאו מיגל מתוקף היותו האי הגדול (744 קמ"ר) הוא גם המאוכלס ביותר בארכיפלג – 250,000 איש מתגוררים בו כאשר מחציתם גרים בעיר הבירה פונטה דלגדה.

למרות זאת העיר שמרה על צביונה הציורי, לא מעט בזכות מדרכות הפסיפס הפורטוגזיות שמשלבות אבני בזלת שחורות ואבני גיר לבנות. למרות שזה אלמנט נפוץ באדריכלות הפורטוגזית ובעיקר במושבותיה לשעבר, כאן זה יפה במיוחד.

מדרכות הפסיפס של פונטה דלגדה
מדרכות הפסיפס של פונטה דלגדה

השילוב של אי קטן ועיר מקסימה הופך את הביקור בסאו מיגל לחוויה, כך שכל חלק באי נגיש בקלות באמצעות טיולי יום מפונטה דלגדה. אם אתם בעניין של גאולוגיה זה מושלם בשבילכם כי האי סאו מיגל מורכב משישה מתחמים געשיים שונים:

  • הראשון היה Nordeste – הר הגעש שנמצא בקצה המזרחי של האי עלה מקרקע הים לפני כ-4.1 מיליון שנה.
  • הרי הגעש Povoação ופורנאש הוסיפו מסה של קרקע לאי הודות לפעילות וולקנית נוספת.
  • במקביל עלתה קרקע כאי עצמאי בצד מערב (מה שמאוחר יותר הפך ל- Sete Cidades).
  • התפרצות הר הגעש פוגו הוסיפה נפח בצד המזרחי של האי
  • ההתפרצויות של הר הגעש Picos הפכו את שני האיים לשטח אדמה אחד: במערב Sete Cidades ובמזרח לגונת האש.

למעשה, זרימות הלבה הבזלתיות הן הסיבה לכך שעד היום קו החוף של סאו מיגל מפותל במיוחד. המקום הטוב ביותר להבין את היא מערת הפחם (Gruta do Carvão) – מערה שנוצרה מצינור לבה תת-קרקעי וכוללת נטיפים של לבה. ממש שיעור גאולוגיה חי ונושם.

רומיאו ויוליה גרסת הגאולוגיה

על פי האגדה, האגמים הירוקים והכחולים של Sete Cidades (אולי המקום הכי מפורסם באי סאו מיגל) נוצרו מדמעות של נסיכה ורועה  – מעין סיפור רומיאו ויוליה של אוהבים שנאסר עליהם להיות ביחד.

במציאות, הצבעים המגוונים נובעים מאשליה אופטית המבוססת על ההבדלים באופן בו השמש משתקפת מהאגמים.

אלמנט מציאותי אחר שנמצא בשפע באזור המכתש הן הפרות. למרות שהן אינן בעלי חיים שנחשב ילידי הן הסתגלו למקום בהצלחה. כיום ברחבי סאו מיגל הפרות מנקדות את הנוף ולפעמים אפילו עוצרות את התנועה.

למעשה, משק החלב הוא חלק גדול מהכלכלה של האיים האזוריים כולם ומייצרים בהם חלב, חמאה ומוצרים נוספים לתצרוכת מקומית ולייצוא. ורק כדי לסבר את האוזן – האיים האזוריים אחראיים ל-30% מהחלב ול-50% מייצור הגבינה בפורטוגל.

אבל עם כל הכבוד למשק החלב המקומי (ויש כבוד!) בל נשכח את הסיבה שלשמה התכנסנו – הגאולוגיה. לא הרבה יודעים, אבל תצורת המכתש כיום הוא תוצאה של שלוש התפרצויות געשיות נפרדות שאירעו לפני 36,000 ו-16,000 שנה.

שרידי ההתפרצויות ניכרים הן ברצפת המכתש (בצורה של טבעות געשיות ספוגיות) והן בשוליים החיצוניים של הר הגעש, שם נמצאים חרוטים תלולים של סלעי חרסית מהר הגעש שנמשכים עד האוקיינוס.

סלעי חרסית בצד המזרחי של מכתש Sete Cidades
סלעי חרסית בצד המזרחי של מכתש Sete Cidades

גאולוגיה יכולה להיות מהנה (ורטובה) במיוחד

כדי להפוך את הגאולוגיה למהנה במיוחד כדאי להמשיך מהמכתש ל-Ponta da Ferraria, הנקודה המערבית ביותר באי. במקום זה שנמצא למרגלות צוק מעיינות גיאותרמיים זורמים לאוקיינוס הקריר.

כדי להגיע לפלא הוולקני הזה תאלצו למשוך את עצמכם באמצעות חבל, לשחות דרך גלי האוקיינוס החזקים שמתנפצים על קירות בזלת חדים או לבחור בדרך הקלה – לשלם עבור הגישה לבריכה שלתוכה מוזרמים המים הגיאותרמיים. אם יש אתם מטיילים באזוריים עם ילדים כדאי שתבחרו באופציה השלישית.

למרות שהמעיינות הגיאותרמיים הם האטרקציה העיקרית של המקום, הם לא לבד מבחינה גאולוגית. לאורך השביל למעיינות נמצא מכתש וולקני מדומה.

לפני 840 שנה זרם לבה עבר דרך השטח הרווי במים וגרם לריאקציה כימית. השילוב בין המים הבסיסיים והלבה החומצית לא רק שיצר פיצוץ, אלא גם הוליד מכתש.

לטעום הר געש

אין מקום שיקר לליבם של תושבי האי סאו מיגל כמו העיירה פורנאש, עיירה שידועה בבריכותיה הגיאותרמיות המבעבעות, במעיינותיה החמים ובמימיה שעשירים במינרלים הודות לעובדה שהיא נמצאת בתוך מתחם וולקני פעיל. לא בכדי אנשים נהרו לכאן מאז המאה ה-17.

האטרקציה העיקרית בפורנאש היא פארק טרה נוסטרה שכולל גן בוטני, מרחצאות חמים ו-2 בריכות ג'קוזי טבעיות שמוקפות בצמחייה טרופית שופעת. רק קחו בחשבון שהמים פה עשירים בברזל, מה שיכתים כל בגד ים בהיר ויהפוך את צבעו לכתום כהה.

אבל הפארק לא לבד. בצד המזרחי של העיירה אי אפשר להתעלם מריח הגופרית שנובע מהמעיינות הגיאו-תרמיים. שבילים סלולים מאפשרים טיול מסביבם, אבל אם המראות והריחות שלהם לא מספיקים בשבילכם כאן תוכלו גם לטעום אותם.

הדרך הפופולרית ביותר לעשות זאת היא הקוזידו – החמין המקומי שכולל בצלים, גזר, תפוחי אדמה, כרוב, עוף ובשר של חזיר ובקר. כל זה מוכנס לסיר גדול באדמה הגיאותרמי למשך 5 שעות והתוצאה משביעת רצון תרתי משמע.

למרות שיש מקום מוסדר לאורך החוף הצפוני של אגם פורנאש שמיועד לבישול המעדן, ניתן להשיג אותו ברוב המסעדות המקומיות. וטיפ מאיתנו – המנה נדיבה במיוחד וכדאי לחלוק אותה עם חברים ולשריין צהריים של רביצה ללא תנועה במלון או באחד החופים.

קוזידו - זה לא רק נראה טעים. זה באמת טעים
קוזידו – זה לא רק נראה טעים. זה באמת טעים

אפשר גם לשתות את זה

גם הברזים לאורך הדרכים בעיירה מאפשרים למבקרים ללגום ממגוון תפוקת האדמה, למשל מים קרים שהפכו למוגזים הודות לאמא טבע. כל שעליכם לעשות הוא לחפש מבנים לבנים קטנים עם גג רעפים אדום.

מבנים אלו היו בעבר בתי מרחץ אבל כיום שינו את עורם. אחד מהם הפך ל- OMIC (Museum of the Microbial Observatory) שבו ניתן לדעת הכל על הבריכות הגיאותרמיות של פורנאש. למשל, הידעתם שהן מגוונות יותר מבחינה מיקרוביולוגית מאשר הבריכות ביילוסטון?

כדי שתאמינו יש פה מיקרוסקופ עם דגימות שונות של חיידקים ודגימות שנאספו מהאזור, חלל תצוגה עם מידע על סביבות גאולוגיות דומות בעולם וכמובן – אפשרות לשתות כאן תה סגול שמכינים במים התרמיים.

ואם אתם רוצים להחכים עוד יותר כדאי שתגיעו לחוף הדרומי של אגם פורנאש. כאן נמצא משרד הגיאופארק/מרכז המעקב והמחקר המקומי.

במקום תערוכה חדשה על ההיסטוריה וההתפתחות של המקום (כולל קו זמן גיאולוגי), תיאורים של מיני העצים שגדלים פה, דגימות סלע שונות מהאזור ואפילו סרט קצר ואינפורמטיבי במיוחד.

מוזיאון הוולקנו

בעיירה Lagoa שבאי סאו מיגל נמצא גם מצפה וולקני וגיאותרמי – the Volcanological and Geothermal Observatory of the Azores. המוזיאון אמנם פתוח לקהל רק בשעות 14:30-16:30 בימי חול, אבל הוא בהחלט שווה ביקור הודות לסיורים שנערכים במקום ע"י סטודנטים.

המוזיאון מציג את סיפור היווצרותם הוולקני של האיים בצורה מוחשית למדי: המבקרים נכנסים למקום דרך צינור לבה שגדוש באורות אדומים מבשרי רעות וקולות התפרצות.

התערוכות במקום מאפשרות להכיר את הוולקולוגיה הכללית ואת ההיסטוריה של הפעילות הוולקנית באיים האזוריים, אבל מומלץ לא לוותר על תצוגת אוסף הסלעים האישי הנרחב של Victor Hugo Forjaz   – פרופסור לוולקנולוגיה של האיים האזוריים שהקים את המקום.

האוסף כולל דגימות של סלעים מכל אי בארכיפלג, כולל מאובנים מסנטה מריה, האי היחיד באיים האזוריים הכולל סלעי משקע.

האי סנטה מריה בארכיפלג האיים האזוריים
האי סנטה מריה בארכיפלג האיים האזוריים

ואם אתם כבר פה…

שכרו רכב ופרגנו לעצמכם טיול לחוף הצפוני של סאו מיגל, האזור שיאפשר לכם להכיר מקרוב את ההיסטוריה התרבותית של האי ושל הארכיפלג כולו.

באזור זה נמצא מטע התה גוראנה שהוא לא רק היחיד באירופה, אלא גם פועל ברציפות משנת 1883 ואילך. בנוסף, יש כאן חורבות של טחנות קמח ומוזיאון בשם Oficina-Museu das Capelas, מוזיאון לאומנות עממית של האיים האזוריים.

וכמובן שגם פה הגאולוגיה מדברת. בהליכה דרך שרידי הר הגעש Nordeste תוכלו לראות חורים, שאריות של קידוחים שביצעו במקום מדענים. ואם הבאתם בגד ים הרווחתם בגדול – למרגלות צוקי הבזלת יש בריכות שמוזנות בגלי האוקיינוס.

הר הגעש ששינה את חוקי המשחק

האי פאיאל שנחשב לאחד מחמשת האיים באשכול המרכזי של הארכיפלג שווה ביקור. ולא, לא רק בגלל העיירה הורטה וציורי היכטות על קירותיה שמאמינים שמביאים מזל טוב לימאים.

הסיבה שכדאי להגיע לאי היא הר הגעש Capelinhos – המקום שבו אירעה ההתפרצות הגעשית האחרונה באיים האזוריים.

העובדה שהאי יושב בלב השבר הטקטוני פאיאל-פיקו הופכת אותו לנקודה רגישה מבחינה גאולוגית. זוכרים את הצומת הלא מרומזרת שהזכרנו בהתחלה? זה בדיוק מה שקרה בשנת 1957.

אז התפרץ הר געש תת ימי מול חופי פאיאל ולא הפסיק 13 חודשים. התוצאה הייתה לא רק חצי-אי שהצטרף לקרקע פאיאל, אלא גם שינוי דמוגרפי כי התפרצות הר הגעש הכריעה את כלכלת פאיאל.

השדות היו מכוסים באפר וולקני, הרציפים של הסירות לציד הלוויתנים לא פעלו והתושבים נותרו מחוסרי עבודה. כ-175,000 תושבים היגרו מהאי לאמריקה בשנים 1958-1980 בעזרתו של סנטור צעיר בשם ג'ון קנדי.

מגדלור בלב היבשה

המגדלור ששימש אז כנקודת התצפית המושלמת בתופעה (והיום נמצא באמצע חצי האי) הפך למוזיאון בשם Volcano Interpretation Center of Capelinhos – מתחם תת קרקעי שמוקדש לגאולוגיה ולהיסטוריה של ההתפרצות הזו.

חצי האי שנוסף לאי פאיאל בעקבות התפרצות הר הגעש. שימו לב למיקום המגדלור
חצי האי שנוסף לאי פאיאל בעקבות התפרצות הר הגעש. שימו לב למיקום המגדלור

במקום גלריות תמונות של התפרצויות הרי געש ברחבי העולם, סרט תלת-ממדי שמפרט על מקור כדור הארץ, האטמוספירה, האוקיינוסים והאיים ואנימציה שמציגה את רצף ההתפרצות של Capelinhos ב-1957.

הסיור במוזיאון מסתיים בראש המגדלור שממנו נשקפים השבילים שיוצאים למכתש הר הגעש. אמנם יש שלט שמזהיר את המבקרים מפני מפולות אפשריות, אבל כנראה שגם לכם (כמו לרבים אחרים) יהיה קשה לעמוד בפיתוי לראות את פלאי הטבע מקרוב.

מכון וולקני זה כאן

Capelinhos הוא לא הר הגעש היחיד באי פאיאל. האטרקציה השנייה בפופולריות שלה היא המכתש של הר הגעש המרכזי שנקרא Ribeirinha .  

הר הגעש המקורי אינו קיים עוד כי הוא נהרס בפעולות וולקניות חוזרות ונשנות, אבל השרידים שלו קיימים בפינה הצפון-מזרחית של האי.

רעידת האדמה האחרונה כאן התרחשה ב-9.7.1998 ועוצמתה הייתה 6.2 בסולם ריכטר. היא השמידה את העיירות הסמוכות והשאירה מזכרת – המגדלור המקומי שנותר בהריסותיו עד היום. מבחינתנו זו עוד הוכחה לכך שהאיים האזוריים הם המקום הכי טוב לראות את כוחו של הטבע. גן עדן וולקני וגאולוגי כבר אמרנו?

שאלות ותשובות

למה האיים האזוריים נחשבים לגן עדן וולקני וגאולוגי?

האיים האזוריים נחשבים לגן עדן וולקני וגאולוגי מ-3 סיבות: הם נמצאים בצומת של שלושה לוחות טקטוניים: הלוח הצפון אמריקאי, הלוח האירו-אסייאתי והלוח האפריקאי, מעבר צומת מדרום לצפון לפני 36 מיליון שנה והתנועה הטבעית והתמידית של הלוחות הטקטוניים. בפוסט הרחבנו על הנושא.

איפה במכתש Sete Cidades אפשר לראות שרידים של התפרצות געשית?

במכתש Sete Cidades ניתן לראות שרידים של התפרצות געשית בשני מקומות: ברצפת המכתש שם ניתן לראות טבעות געשיות ספוגיות ובשוליים החיצוניים של המכתש, שם יש חרוטים תלולים של סלעי חרסית שנמשכים עד האוקיינוס האטלנטי.

מתי אירעה הפעילות הטקטונית האחרונה באיים האזוריים?

ההתפרצות הגעשית האחרונה אירעה באי פאיאל שבאיים האזוריים ב-1957. היא נמשכה 13 חודשים ויצרה חצי-אי במקום שפעם היה אוקיינוס. רעידת האדמה האחרונה התרחשה גם היא באי זה ב-9.7.1998 ועוצמתה הייתה 6.2 בסולם ריכטר.

איפה הכי טוב לאכול קוזידו?

קוזידו מכינים בעיקר באי סאו מיגל, אבל  ניתן להשיג אותו ברוב המסעדות המקומיות כמו גם הרבה מאכלים אזוריים מהמטבח האזורי הנפלא.