קורבו הוא גם – האי השחור

קורבו הוא האי הקטן ביותר מבין האיים האזוריים. אורכו עומד על 6.24 קילומטר ורוחבו המירבי עומד על 3.99 קילומטר.

האי משתרע מצפון לדרום על שטח של 17.1 קמ"ר. באי שוכנים רק כמה מאות אנשים ויחד עם האי פלורס שנמצא 17.9 ק"מ משם הוא מרכיב את הקבוצה המערבית של הארכיפלג. הנקודה הגבוהה ביותר באי נמצאת בגובה של 720 מטרים מעל פני הים.

⇓מפה להורדה⇓

ההיסטוריה של קורבו

האי התגלה בשנת 1452 באותו הזמן שנתגלה גם האי פלורס. בהתחשב בגודל הקטן שלו, האי הזה לא משך את תשומת לבם של אלה שרצו להתיישב באיים האזוריים. מצבו הטבעי והשומם נשבר רק במהלך המאה ה-16, כאשר גונזאלו דה סוזה שלח קבוצה של עבדים, כנראה מקייפ ורדה, לקורבו כדי לעבד את האדמה ולגדל בקר. בשנת 1580, כמה מתיישבים שהגיעו מהאי פלורס הגדילו את האוכלוסייה המקומית.

החיים בקורבו מתקיימים לאט ובשלווה, מונחים על ידי המקצב של החקלאות, הדיג וגידול הבקר כדי להבטיח את הישרדותה של הקהילה. אבל בניגוד להנחה הרווחת, המיקום הגאוגרפי של האי לא מאפשר לו להיות בבידוד. למעשה, קורבו היה נקודה אליה הצי הפורטוגזי הגיע כדי לקבל את הספינות שחזרו מהמקומות השונים שהיו בשליטת האימפריות הפורטוגזית והספרדית ומשם ליוו אותם בשלום ליבשת אירופה.

בסוף המאה ה-16 ובמהלך המאה ה-17, הגיעו לעיתים תכופות פיראטים לביזה וללכידת בני ערובה עד היום בשנת 1632 שבו הם נהדפו ולא חזרו שוב. על פי האגדה, במאבק קשה זה, האוכלוסייה המקומית נעזרה בקדושה נוסה סנהורה שהסיטה את הכדורים שנורו על ידי שודדי הים והחזירה אותם חזרה אל הספינות שלהם, ובכך פזרה אותם. מאז, הקדושה הזו נודעת בשם Nossa Senhora dos Milagres (גבירתנו של הניסים) ונערכת לכבודה חגיגה כל שנה ב-15 לאוגוסט.

בשנת 1832 כאשר קבוצה של גברים מקורבו הגיעה אל האי טרסיירה להתחנן להקלה במס הכבד המוטל על ידי מושל האי ועל ידי הכתר. מוזינו דה סילבריה, שרו של המלך פדרו השישי שהיה עסוק באותה העת בארגון המלחמות באנגרה התרשם מדבריהם. לפיכך, הוא הציע לבטל את המס ששולם במזומן ולבצע חצי מהתשלום בחיטה. במהלך שנה זו, היישוב קיבל אמנת עיר ושמו שונה לוילה דה קורבו.

במהלך המאות ה-18 וה-19, ספינות ציד לווייתנים אמריקאיות הגיעו לחופי האיים של הקבוצה המערבית. מספר מקומיים גוייסו לציד של לווייתני זרע, והם הרוויחו ביושר מוניטין של מטילי חניתות אמיצים מאוד. בשנת 1864, בקורבו היו כמעט 1100 תושבים אך מספרם הלך וירד. בין 1900 ל-1980, אוכלוסיית קורבו ירדה מ-808 ל-370 תושבים בלבד. השאר היגרו לארצות הברית וקנדה.

בשנת 1983, נפתח שדה התעופה של קורבו, החיוני להתפתחותו של האי. מאז 1991, מופעלות טיסות סדירות מהאיים פלורס, פאיאל וטרסיירה והן תורמות לשילוב המלא של האי עם הארכיפלג. חקלאות בדגש על בעלי חיים היא עמוד התווך הנוכחי של המשק המקומי.

מלונות מומלצים בקורבו

טבע

האי השחור

הנוף של קורבו, מלא בקירות אבן שחורים. האסמים, שנבנו באבן בזלת, משמשים לאחסון כלי חקלאות ומספוא, והם מוסיפים לצבע השחור שעל שמו נקרא האי.

בקורבו נמצא לוע הר געש שנקרא Caldeirão וכעשרים קונוסים וולקניים משניים באגפיו ובתוך לוע הר הגעש. זהו אפוא "הר געש-אי" אחד בארכיפלג.
הנוף של האי מורכב משדות מרעה טבעי ירוק למחצה וקירות אבן כהים שמחלקים את חלקות האדמה. פה ושם, ניתן לראות אסמים עם קירות בזלת המשמשים לאחסון הכלים המשמשים בחקלאות ומספוא. עם זאת, לא הכל באי שחור והוא כולל יער המכיל את אברש האיים האזוריים וערער האיים האזוריים, פרדסים עם עצי פרי (במיוחד בצד המזרחי של האי) ושפע של פרחי הורטנזיה בשלל צבעים בחודשי הקיץ. בפאתי וילה דו קורבו, העיר היחידה באי, שדות חקלאיים הם מחזה נפוץ.

במטרה לתרום לפיתוח החברתי-הכלכלי של קורבו, ושל אנשיו, תוך התמקדות בשימור המורשת הסביבתית ותרבותית של האי הוקמה בשנת 2007 השמורה הביוספרית של קורבו.

נוף וולקני

Caldeirão הוא המרכיב העיקרי של הנוף של האי והוא נוצר כתוצאה מקריסת החלק העליון המרכזי של ההר. יש ללוע הר הגעש הזה צורה אליפטית וקוטרו עומד על 2.3 קילומטר בעומק של 305 מטרים. הוא מלא באגם רדוד ומספר קונוסים וולקניים קטנים שחותכים את האגם. רבים טוענים שתמונה זו מתארת את המבנה הקלאסי של 9 האיים האזוריים. מתצפית Caldeirão, אפשר לראות את ההר הוולקני העצום הזה וליהנות מהרוגע והשקט שמאפיין את החלק המרוחק הזה של אירופה.

וילה דו קורבו ממוקמת בפאג'ה (אזור שטוח של קרקע ליד חוף הים) שהוא המשטח השטוח העיקרי של האי ושמקורו בלבה בזלתית שזרמה אליו. הזרימה שנוצרה כרגע נראית הכי טוב לאורך החוף, בעיקר בצורה של רכסי לבה חופיים. רכסים אלו מהווים אתר צלילה מצויין בין Portinho da Areia ופונטה נגרה מכיוון שחלקם נגמר מתחת למים. האירוע הגעשי האחרון באי התרחש פה לפני כ-100,000-80,000 שנים ויצר זרימת לבה בזלתית המשתרעת מאזור פאו דה אקוקאר לאלטו דוס מוינוס.

קו החוף

כל האי מוקף בצוקים גבוהים, תלולים, בעיקר בצפון ובמערב. בשל שחיקת הים החזקה האי סובל מהרס התצורות הוולקניות שלו. שחיקה זו גורמת לסלע ומפולות גדולים וחושפת הרבה סכרי בזלת וכתוצאה מכך רצפים צפופים מורכבים והפכפכים של תצורות שפולשות אל תוכו.

צלילה או שייט בסירה מסביב לאי הן חוויה בלתי נשכחת שחושפת אזורים לא נגישים ומאפשרת לראות נופים יפים ומספר גדול של עופות ים ויונקים ימיים כגון דולפינים ולווייתנים. אל תשכחו להביא איתכם ציוד צלילה כי יהיה לכם קשה להשיג כאן ציוד טוב.

חוויות

גן עדן לצפרים זה ידוע בעולם כבית הגידול של מיני ציפורים רבים, כגון יסעורים ויוני עץ איים האזוריים. הציפורים הנודדות של צפון אמריקה גם עוצרות לאכול במיקום הקטן הזה באמצע האוקיינוס, תוך מנוחה מטיסת המעבר הארוכה שלהם.

שייט בסירה מסביב לאי וצלילה כלולים בפעילויות הים המומלצות באי. שחייה אפשרית בחוף הים של פראיה דה ארייה ובפורטו דה קאזה. בנוסף יש מסלולי הליכה ואופניים טובים.

מלונות מומלצים בקורבו

Booking.com

טיסות אל קורבו

מסורת

אדריכלות

היישוב היחיד של האי, וילה דה קורבו, מלא ברחובות צרים שלובים זה בזה להגנה טובה יותר מפני הרוח החזקה הנפוצה באי. הרחובות, מרוצפים במרצפות שחורות, נמצאים לצד הבתים הצבועים לבן, אבל עדיין ניתן לראות כמה בתים עם קירות עשויים מסלעי בזלת שחורים. במרכז העיר, מקומיים ומטיילים כאחד נפגשים על ספסלי העיר וחולקים את הסיפורים מהעבר או מההווה. החזית של הכנסייה, שהוקדשה ל-Nossa Senhora dos Milagres, פונה לאוקיינוס. היא נבנתה בשנת 1674 וחודשה במאה ה-18. בתוכה, יש פסל פלמי של הקדוש-הפטרון של האי.

על יד אלטו דוס מויינוס, ליד פונטה נגרה, טחנות רוח קטנות מעטרות את חוף הים. הם מוסיפות נקודות לבנות לאופק הכחול העמוק, עם הפרופיל של האי פלורס ברקע. מכשיר מכאני גורם לכיפת העץ להסתובב כך שהמפרשים יפנו אל כיוון הרוח.

תרבות

המרכז התרבותי שנבנה לאחרונה מראה כמה מהבתים הטיפוסיים של העיר. חובה לבקר במקום כי במרכז המודרני הזה, בנוסף לשיחה נעימה ורגועה, אתם יכולים ללמוד עוד על האי, הייחוד שלו ועל האוכלוסייה המקומית וקורותיה.

עבודות-יד

מנעולי הדלת מעץ שנעשו על ידי בעלי המלאכה של קורבו בעבודת יד הם הסמל של השלווה בסגנון החיים של האי הזה שבו כל אחד מכיר את השני. מלבד היותם שימושיים, מנעולי העץ הם האומנות שמגדירה את קורבו. בנוסף יש באי עבודות יד כמו סריגה, רקמה ואובייקטים שונים אמנותיים עשויים מצדפים.

חגיגות

למרות שיש קומץ של תושבים בלבד, פסטיבל רוח הקודש נשאר חי ובועט סביב הקפלה הצבעונית של וילה דו קורבו. ב-15 באוגוסט, יש ריקודים וטקסים דתיים לכבודה של הקדושה Nossa Senhora dos Milagres. פסטיבל טחנת הרוח נכלל גם הוא בחגיגות. אל הלהקה המקומית של תזמורת כלי הנשיפה חוברים נגנים מאיים אחרים כדי לבדר את האוכלוסייה לכמה ימים. בחודש ספטמבר, חגיגות סוף הקיץ כוללות ריקודים מיוחדים אחרים.

מזון ומשקאות

המטבח המקומי מתבסס בעיקר על מוצרים טריים שנידוגו בים או שנקטפו מההרים. דגים, פירות ופירות ים.

לחם תירס בסגנון מקומי ומוגש עם מנות טיפוסיות כגון "עשב ירוק". העשב הוא בעצם אצות שנקטפו מסלעי הים. לאחר שנחתכו, מוסיפים להם ביצים וקמח ומהם מעצבים עוגות קטנות, אשר לאחר מכן מטוגנות בשומן חזיר.

כרוב ובשר חזיר טרי הוא מנה נוספת. הבשר מומלח לפני שהוא מבושל עם כרוב קצוץ דק, תפוחי אדמה, בצל ושום ומוגש עם תפוחי אדמה מתוקים ולחם תירס.

הגבינה של קורבו מוערכת מאוד. היא חצי קשה, בצבע צהוב ועם טעם דומיננטי.

• כל הפוסטים על קורבו
• טיסות אל קורבו
• מלונות מומלצים בקורבו

שאלות נפוצות