הפעילות הכלכלית באיים האזוריים

אוכלוסיית האיים מתפרסת באופן בלתי סדיר בכל רחבי האיים האזוריים. רוב התושבים נמצאים באי סאו מיגל (53%), ואחריו טרסיירה (23.5%), פיקו (6.4%), פאיאל (6.3%), סאו חורחה (4.3%), סנטה מריה (2.5%), גרסיוסה (2.2%), פלורס (1.8%) וקורבו (0.2%).

האוכלוסייה מונה כיום כ-100,000 איש, מחולקת לשלושה מגזרים באופן הבא: 22% במגזר הראשוני (הפקת חומרי גלם), 26% במגזר השניוני (תעשייה), ו -52% במגזר השלישוני (שירותים).

חלב, בשר וביצים

הפעילות הכלכלית באיים האזוריים כוללת את משק החי המאוד חשוב לכלכלה המקומית. בקר לחלב וייצור חלב הם ללא ספק החשובים ביותר. חלב טרי הוא חומר הגלם העיקרי המשמש בתעשייה האזורית. גבינה, חמאה ואבקת חלב הם המוצרים העיקריים שמיוצאים. ייצור בשר הוא גם מאוד חשוב למשק האזורי. בשר באיכות גבוהה מיוצא לפורטוגל היבשתית. ישנה גם חשיבות לייצור של בשר חזיר וייצור ביצים למרות שהיעד שלהם הוא בעיקר השוק האזורי.

דייג

תעשיית הדיג מספקת את אחד הפוטנציאלים הגדולים לצמיחה עתידית. הפעילות הכלכלית באיים האזוריים כוללת גם את תחום זה מכיוון שהאזור הנרחב של האיים האזוריים מכיל אוכלוסייה ימית עשירה ומגוונת המספקת מגוון רחב של דגים טריים ליצוא ולתעשיית השימורים. לאחרונה כמה חברות החלו בעישון דגים לצריכה ויצוא מקומיים. מבחינה כלכלית המין החשוב ביותר הוא דג הטונה אשר משמש כדג העיקרי בדיג מסחרי. הדייג הספורטיבי כולל את המינים: הרינג, דניס, צלופח קונגר, זקן מזלג ומקרל. עוד על דייג ודגים באיים האזוריים.


Booking.com

הפעילות הכלכלית באיים האזוריים כוללת גם תעשיות נוספות

ייצור של מוצרי מזון, משקאות וטבק בשיתוף עם תעשיות קטנות לעיבוד עץ ופקקים נמצאים ברובם בסאו מיגל.

האנרגיית התרמית היא הבסיס לייצור החשמל באזור, ואולם חלופות אחרות כגון מים, אנרגיה גיאותרמית ורוח נמצאות בשלבי ניסוי.

בתוך המגזר השלישי, הפיזור הגיאוגרפי של הארכיפלג מייצר תנועה מוגברת של סחורות בנמלי הים והאוויר של האזור בעיקר בשל ההעברה של מוצרים חיוניים שאינם זמינים באיים הקטנים יותר. המרחק שמפריד בין האזוריים לפורטוגל היבשתית, גם תורם לתנועה המוגברת במיוחד של נוסעים לאיים האזוריים ובין האיים.

סחר בגבולות פורטוגל מספק את השוק העיקרי של מוצרי האיים האזוריים ובכל זאת, סחר חוץ מהווה חלק חשוב יותר ויותר בכלכלה האזורית. בנוסף קיים כל העת יבוא של מוצרים כגון, דגנים, דלקים, מכונות, חומרי תחבורה וחומרים בניין. היצוא המשמעותי ביותר הוא שימורי דגים. המוצר העיקרי, שימורי טונה משווק במקביל למוצרי חלב (במיוחד גבינה), דגים טריים, עץ ומוצרים חקלאיים אחרים.

אננס

הפעילות הכלכלית באיים האזוריים כוללת גם אחוז קטן אבל עדיין נחשב של גידולים תעשייתיים כמו סלק סוכר, עולש, תה, פסיפלורה ואננס. למעט אננס שנמכר טרי, מיוצאים רוב המוצרים הללו לאחר שטופלו בתעשייה. מהאננס מייצרים לאחר מכן מוצרים רבים כגון רכזים וריבות בוטיק מעולות.

האננס אשר גדל בחממות באי סאו מיגל, מרוכז בערים פונטה דלגדה, וילה פרנקה ולגואה לאורך החוף הדרומי. הוא הגיע במקור מדרום אמריקה והוא הובא לאי כצמח נוי בערך באמצע המאה ה -19. בתחילה הוא עלה רק על שולחנותיהם של העשירים אבל החממות הראשונות נבנו בשנת 1864 והחלו לייצר אננס בכמויות מסחריות.

החממות הן תמיד מלבניות, מכוסה על ידי תקרת זכוכית בשיפוע של כ 33º. בחלקו העליון של הגג יש "alboios" כלומר צוהרים, המשמשים לשליטה על הטמפרטורה בתוך החממה ואוורור בשלב הסופי של הגידול. רק השמש משמשת לחימום החממות.

באותה מידה, הטבק טופח גם הוא באי סאו מיגל והוא מבטיח את העתיד של המפעלים הקיימים ותופס מקום חשוב בסולם התעשייתיות של האזור.

בנוסף, קיימים שני גידולים אחרים בסאו מיגל אשר ראויים לציון בשל איכותם, למרות שהייצור במונחים של כמות הוא לא משמעותי, כגון:

1. פסיפלורה

פסיפלורה שניתן לצרוך טריה או בשימוש לאפייה אבל בעיקר משתמשים בה כחומר גלם עיקרי לייצור ליקרים.

2. תה

התה הובא מסין לאיים האזוריים, כלומר לאי טרסיירה, סביב שנת 1801 וכשלושים שנים מאוחר יותר לסאו מיגל.

נכון להיום, ייצור התה מוגבל לאזור מסוים בסאו מיגל, מטעי התה הירוקים העבותים של מפעל התה והמוזיאון גוראנה הם חלק בולט בנוף באזור שבין Maia וריביירה גרנדה.