מאה שנים של בדידות – סצינת העיצוב באי סאו מיגל

איך יוצרים סצינת עיצוב באמצע האוקיינוס האטלנטי למרות שחומרי הגלם נדירים והצופים עוד יותר? באי סאו מיגל שבלב האיים האזוריים מותחים את הגבולות ומוכיחים שבאמנות הכל אפשרי, אבל אתם מוזמנים להמשיך בקריאה כדי שתבינו למה אמנות נחשבת שם לפעולה מסובכת במיוחד.

אמנות על שפת הר הגעש

האי סאו מיגל הוא הגדול שבין האיים האזוריים. 9 איים וולקניים שנמצאים בלב האוקיינוס האטלנטי במרחק של 1600 ק"מ מפורטוגל. באי הזה לבדו יש 5 הרי געש פעילים מתחת לפני השטח, כך שהשילוב בין הבידוד הגאוגרפי לאדמה המשוגעת (תרתי משמע) הופך את המקום לא רק ליעד תיירותי.

למעשה, השילוב הנדיר הזה הוא שנותן השראה למעצבים המקומיים בתחומים השונים כמו אדריכלות, עיצוב פנים ועיצוב תעשייתי. ובמילים אחרות – לאי הייחודי הזה יש פוטנציאל יצירתי שפשוט לא קיים במקומות אחרים, כך שלא פלא שבשנים האחרונות האיים עלו על המפה בתחום האמנות.

יש כאלו שטוענים שהסיבה לכך שהעיצוב הפורטוגזי הפך לטרנדי הודות לצבעיו העזים, יש כאלו שטוענים שהסיבה נעוצה בשילוב שבין מינימליזם יפני לנוחות סקנדינבית, אבל דבר אחד ברור והוא שהאמנות של האיים האזוריים היא הדבר החם הבא. למרות ואולי דווקא בגלל העובדה שמדובר בסצינה אמנותית שנמצאת בחיתוליה.

אמנם המקטרגים אומרים שבאיים האזוריים לא נוצרה אמנות לשם האמנות והצדק איתם – במקור המגוון הרחב של האמנויות באיים נבע מתנאי החיים הקשים בהם: עוני ובידוד גאוגרפי שגרמו לכך שכל דבר יוצר במקום למטרות פונקציונליות גרידא, למשל חפצי אמנות שימושית. אבל מאז כמובן זרמו הרבה מים באוקיינוס האטלנטי…

אבסורד שיוצר סימביוזה

למרבה האבסורד דווקא הפיתוח של האיים האזוריים הוא זה שתורם ליצירת אמנות אותנטית. למשל, העובדה שהיום זול יותר מאשר בעבר לטוס בין האיים השונים ואליהם. המשמעות היא שלאיים מגיעה תערובת גדולה ומגוונת יותר של תיירים – מה שפותח פתח להשראה ולחומרי גלם אצל האמנים המקומיים ויוצר קהל גדול יותר ליצירתם.

למעשה, האמנים באיים האזוריים הופכים לסוכנים פעילים בתחום הפיתוח התרבותי, כך שמתחדדת אצלם תחושות של זהות וזיכרון ייחודיים לצד פרספקטיבה מקומית – מה שכמובן משתקף באמנות שלהם. ועוד לא דיברנו על העובדה שהתיירים מעודדים את האמנים ליצור מוצרי אמנות חדשים, למשל מוצרים שלא נפוצים באיים האזוריים אבל כן מוכרים לתיירים מארצות מוצאם.

סימביוזה זו הביאה לשנויים מבורכים באי סאו מיגל. למשל פתיחתה במאי 2018 של החנות, הגלריה והסטודיו של האמנית Leonor Almeida Pereira. כל יצירות האמנות במקום תומחרו כך שהן יהיו נגישות לכולם, כך שכל שנדרש מכם כדי לקנות אמנות מקומית אותנטית הוא סקרנות וראש פתוח. רוב העבודות במקום נעשות מעיסת נייר שמפגינות כוח לעומת עדינות, כך שבעינינו הן מהוות מטפורה לאורח החיים באיים האזוריים בכלל – הסתגרות לצד גיוון אינסופי.

והמקום לא לבד כי משנת 2015 נמצא בשכנות בית קפה היברידי בשם Louvre Michaelense. אמנם המקום נמצא בבניין בן 100 שנה ששימש בעבר כחנות כובעים, אבל המוצרים בו חדשים לחלוטין למרות שהם מיוצרים באופן מסורתי מחומרי גלם מקומיים, למשל קשקשי דג, עצי ארז וכו'. בין מוצרי האמנות שניתן לרכוש במקום מצאנו תכשיטים, מוצרי טקסטיל, כלי בית, אביזרי אופנה ועוד.

במקום ניתן ליהנות מאוכל מקומי, מאננס ומתה שגדלים באי ולספוג את האווירה האמנותית המקומית. למעשה, המקום מאפשר לחקור את האי באמצעות ריחות, טעמים ומוצרים מקומיים שממשיכים אתכם גם הביתה באמצעות רכישת מזכרות אותנטיות במקום. מזל שיש במקום גם ממתקים אותנטיים שהופכים את מלאכת הבחירה הקשה לטעימה במיוחד.

https://www.youtube.com/watch?v=cN6aT4g9hLw

פריחה אמנותית שגם אתם יכולים ליהנות ממנה

אולי הסימן הברור ביותר לסצינת העיצוב המתפתחת באיים האזוריים הוא מספר מלונות הבוטיק שנפתחו בהם בשנים האחרונות. למשל סוויטות מלון White Exclusive שנמצאות 10 ק"מ ממזרח למרכז העיר פונטה דלגדה – בירת האי סאו מיגל. המקום מעוצב בצורה מינימליסטית ככל האפשר וזאת במטרה אחת – להדגיש את הטבע הסובב כי יש הרבה ממנו.

המלון אמנם נפתח ביולי 2017 על חורבות של בית אחוזה ישן בכרם, אבל הוא שומר על אלמנטים מקוריים כמו קורות עץ, קשתות אבן וקמינים בחלק מהחדרים – כך שזוהי חוויה אותנטית אמיתית. כשמוסיפים לכך את המדרגות הפנימיות מאבני לבה ואת כסאות הנצרים בלובי מבינים דבר אחד – לאיים האזוריים יש סגנון אמנותי משלו שמשלב עידון עיצובי וטבע פראי. ובקיצור, בואו להיווכח בעצמכם כמה זה יפה ומיוחד ולא דומה לשום דבר שאתם מכירים.

דוגמה נוספת היא Pink House, מלון בוטיק בן 2 חדרים בלבד שנפתח באביב 2017. המקום נמצא בבעלות משפחתו של האדריכל Joana Garcia de Oliveira כבר 6 דורות, אבל במהלכם הוא שימש לצרכים שונים ביניהם אסם ומוסך. כל הרהיטים וכלי הבית במקום עוצבו ע"י האדריכל עצמו בעוד מוצרי עיצוב אחרים , כמו שולחנות האוכל, הכיסאות ואפילו נישת הטלוויזיה עוצבו אמנם ע"י חברה שבבעלותו אבל נבנו ע"י אמנים מקומיים.

עושים כבוד ליצירה המקומית

חפצים שונים במלון כמו צנצנות, שטיחי קיר ואפילו ערכות תה הם פרי יצירתם של אמנים מקומיים. יצירות אלו הוצגו בפסטיבל האמנות Walk and talk – פסטיבל אמנות שנתי שמתקיים באיים סאו מיגל וטרסיירה וכולל מופעי אמנות, מחול ומוזיקה וכן סמינרים בתחומי היצירה השונים.

הפסטיבל נוסד בשנת 2011 ומטרתו לטפח את האמנות המקומית, כך שהוא מהווה הלכה למעשה סביבה פתוחה לביטוי יצירתי בתחומי האדריכלות, העיצוב, המוזיקה והוידאו שמשקפים את הדיאלוג של האמנים עם התרבות והגאוגרפיה הייחודיים של האיים האזוריים. שריינו כבר עכשיו טיסה לאיים האזוריים, כך שבשנה הבאה תהיו במקום הנכון בזמן הנכון.

ולמרות ההערכה הגוברת מצד הקהל העולמי לאומנות מקומית של האיים האזוריים, יש כאן מסורות עיצוב מקומיות שנמצאות בסכנת הכחדה. למשל, במפעל הקרמיקה Ceramica Vieira באי סאו מיגל מייצרים עדיין כלי קרמיקה ואריחים בשיטות המסורתיות, אבל כבר עשרות שנים שאין להם עובדים חדשים כך שהמסורת בסכנה אמיתית. מזל שאנחנו חיים בעידן האינטרנט ואתם יכולים לקבל את כלי הקרמיקה היפהפיים האלה עם משלוח עד הבית…