חופשה באיים האזוריים

חופשה באיים האזוריים

חופשה באיים האזוריים

בסופו של היום הראשון שלי בסאו מיגל, לאחר מירוץ שבסופו ביקרתי בחצי תריסר של איים מרהיבים, אגמים, חופים ולפני שכובע של ערפל התיישב על האי, ראיתי מרחוק מראה מרתק. מוסטאירוס (Mosteiros), כפר קטן של בתים מסוידים עם גגות אדומים בפינה הצפון-מערבית של האי טובל בשקיעה סגולה שמתנגשת באוקיינוס ​​הכחול ויוצרת מראה מרהיב שכמותו לא ראיתי מעולם. בכל המדריכים לאיים האזוריים יש רשימה של אתרים חובה לביקור, אבל בפועל, את הסודות והקסם האמיתי חווים ברגעים כאלו בהם שום דבר לא תוכנן מראש. בקיצור, נסעתי לשם ולקחתי מלון שם ממש על שפת הים. אלה היו ימים נפלאים.

לפני שהתאהבתי גם בביסקוויטוס, בן, תושב האיים האזוריים בן 36, אותו פגשתי במסעדה באקראי, הציע לי קצת פרספקטיבה. “חכה עד שתראה את פורנאש מחר,” הוא אמר. “מה הופך את המקום לכל כך מיוחד?” שאלתי. הוא חייך קלות ואמר “זה לא משהו שאפשר להסביר, זה משהו שאפשר רק להרגיש”…

האיים האזוריים יכולים להיות היעד המעניין ביותר שלא שמעתם עליו מעולם. מזג האוויר באיים האזוריים יציב יחסית. תושבי המקום נוהגים לומר שמדי פעם הם פוגשים “בכל ארבעת העונות ביום אחד”, מן בדיחה מקומית שכזו. הטמפרטורות הממוצעות הן 13 מעלות בחורף ו -23 מעלות בקיץ. אנו היינו ברי מזל ובזמן השהות שלנו השמש לא הפסיקה לזרוח והטמפרטורות נעו סביב ה-20 מעלות. כאשר העננים מתחילים להתעבות, הם עלולים להביא איתם גשם כבד ורוחות עזות שמשתק את הרחובות לדקות ארוכות.

כמו כן, מי שמצפה להתקבל בחיוכים רחבים על ידי חופים לבנים טרופיים כנראה שיתאכזב מעט. חופשה באיים האזוריים מאפשרת לבקר בחופים שאמנם הם מעניינים מאוד אבל בדרך כלל הם סלעיים. באיים ניתן לבצע המון פעילויות ובכללן טרקים, ספורט מים כמו גלישה או צלילה, צפייה בלווייתנים, ופעילויות אחרות שממנפות ומעצימות את הנופים הבלתי נשכחים של האיים.

עבור המקומיים, אתרי טבע אולי נראים כשמורות טבע רחוקות ומעט מהתושבים מטיילים בהם. אלמלא הסתובבנו במרכזי הערים, כמו פונטה דלגדהאנגרה דו הרוסימו וערים קטנות יותר, לא היינו נפגשנו בחיוכים רבים. יש לתושבי האזוריים סוג של ידידותיות מיוחדת משלהם, וזו אחת שישראלי יבין היטב. ברגע שאתם יוצרים את הקשר הראשוני עם האנשים, לעתים קרובות תמצאו אנשים חמים ונדיבים להפליא שמאוד גאים בפינה הנידחת שלהם בעולם. דקות אחרי שנכנסנו לחנות לבקש הנחיות לרחוב עלום שם בפונטה דלגדה אשר נקרא על שמו של פול ריבר, המוכר גייס את אביו לעזרה, שיצר מיד קשר טלפוני עם משרד הדואר כדי לקבל תשובה.

לגונה דה פוגו - סנט מיגלכמובן, ניתן לנסוע סביב סאו מיגל ללא העזרה של המקומיים. זה בטוח מאוד, אנשים רבים מדברים אנגלית והודות לעירוי המזומנים מהאיחוד האירופי יש באי הרבה כבישים חדשים ותשתיות מודרניות אחרות.

באותו אחר הצהריים ראשון באי, עצרנו באגם פוגו, אגם כחול מדהים שיושב במכתש וולקני מוקף בהרים ירוקים. עצרנו גם בחוף סנטה ברברה אשר גלים מפלצתיים הפכו את המקום לחביב על גולשים רציניים ולא דילגנו על האטרקציה המפורסמת ביותר של האי –  Sete Cidades. זו נקודה גבוהה המשקיפה על זוג אגמים שביניהם כביש צר. האחד ירוק והאחד כחול. האגמים נבחרו לאחד משבעת פלאי הטבע של פורטוגל. הבעיה היחידה הייתה שעננים וערפל סמיך ליוו אותנו שם וקצת עמעמו את הנוף המפורסם.

ביום השלישי טיילנו במורדות לוע של הר געש, ביקרנו באחת מהחממות הרבות של האי שבו אננס גדל בצפיפות ובגוראנה, אחד משני מטעי התה המסחריים שנותרו באירופה. טעמנו תה אזורי משובח ולאחר מכן יצאנו לגלות את חופי הצפון. אבל בדיוק כפי שחזה פדרו, היום השני היה יום אותו לא נשכח לעולם.

פורנאש הוא מקום קסום, ידוע במעיינותיו החמים. זהו כפר ירוק שמחבק אגם בצורת נורה שיושב בתוך לוע של הר געש שהתפרץ לאחרונה בשנת 1630. בכל מקום אליו תביטו יש פתחים מעלי אדים. אלו פתחים בקרום כדור הארץ שמתוכם עולים אדים וגזים. הם תזכורת לכך שאין לטעות. אתם עומדים על הר געש ומרכז כדור הארץ מרגיש הרבה יותר קרוב ממה שהוא באמת.

חופשה באיים האזוריים – חופשה גם לחמשת החושים

יש משהו עוד יותר מדהים על Furnas. זה המקום היחיד שאי פעם ביקרתי בו שאיכשהו מצליח לספק את כל חמשת חושים הבסיסיים.

מהמבט הראשון, בעודנו נוסעים בעמק שופע זה, הגשם הקל של הבוקר החל לרדת ויכולנו לראות אדי מים עולים מהחוף. קשת עצומה נראתה מושלמת, משתרעת מהאגם עד לשמים.

כשהלכנו לאורך החוף שמענו מים מבעבעים מתחת לאדמה. זה היה תוצר לוואי של התהליך שבו מים מחלחלים מתחת לפני השטח של כדור הארץ, באים במגע עם אזורים רותחים סביב מאגרי מאגמה, ולאחר מכן עולים חזרה למעלה דרך סדקים בפני השטח.

קוזידו

קוזידו

הריח. קיטור טבעי שעלה מתוך בורות שנחפרו באדמה החמה הפך את הבורות לכעין תנורים מדיפי ריח חזק של גופרית, כמו חזיז שנדלק. תנורים אלה יהיו מפתח לסיפוק חוש הטעם שלנו, אבל את זה עדיין לא ידענו אז…

יצאנו בדרכנו למסעדה בכפר. שם, פגשנו בפאולו קוסטה, שף בן 26 שמשפחתו פתחה את המסעדה הזו בשנת 2011 בקומה שמעל הפאב הוותיק של הכפר. הוא הוביל אותנו דרך ההכנה של הקוזידו של פורנש, נתחי בשר מהבילים (בשר בקר, עוף, בשר חזיר, אוזן חזיר, רגלי חזיר, רגל חזיר), נקניקיות (צ’וריסוס  ונקניקי דם) וירקות (כרוב, כרוב, גזר, בטטה, שום, תפוחי אדמה, טארו, ובצל). במהלך כמעט שבע שעות בושל הקוזידו באחד מהתנורים הטבעיים הללו ליד האגם. האנרגיה הפורצת מן האדמה של המעיינות חמות הופכת את כל הבשרים והירקות למנה דמויית חמין, למעדן גדוש טעמים.

חזרנו לאגם, הפעם עם פאולו וסיר קוזידו עם חבל וצפינו בו מוריד אותו לבור  ומכסה אותו בחול וולקני. תיירים שבאו לאכול במסעדות אחרות בעיירה גם באו לצפות בארוחות שלהם מתבשלות לאיטן.

שלט - Poça da Dona Beijaבעוד הארוחה שלנו נעשית, יצאנו לטפל בחוש הרביעי שלנו. בכפר יש מעיינות חמים עצומים מדהימים (אם כי מסוכנים אם תתקרבו קרוב מדי). ויש גייזרים שונים בהם ניתן לטעום ממי מעיינות מינרליים שונים. כל אחד עם טעם ייחודי משלו. אבל כדי להרגיש את התחושה האמיתית של המגע, פנינו ל-Poça da Dona Beija. התשלום עמד רק על 2 אירו, מה שהסביר לנו מדוע היו יותר מקומיים מתיירים. נשארנו לבושים רק בגדי ים בתוך המים אך מחוצה להם, לעומת זאת, הטמפרטורות צנחו, כפי שהעידה האישה שישבה על הספסל ליד הברכה, עטופה במעיל החורף שלה.

חזרנו לאגם עם השף הצעיר כדי לשלוף את הקוזידו המבושל ובמסעדה שלו סוף סוף הבאנו את החוש החמישי שלנו על סיפוקו: טעמנו ארוחה שהתבשלה במעבה האדמה, בליווי, כמה צפוי, של מים מינרליים מקומיים.

חמש שעות טיסה מישראל ואתם בגן עדן שלא דמיינתם שהוא קיים. חופשה באיים האזוריים מומלצת לכל גיל ובכל זמן.