צפייה בלוויתנים באי פיקו

לחובבי צפייה בלוויתנים, האיים האזוריים מציעים את ה"ספארי" של היונקים ימיים הטוב בעולם. 26 סוגי לווייתנים ודולפינים שונים חיים במימי האיים האלה – שליש מכל המינים הידועים. הסיבה שלהם להסתובב בים שעוטף את האיים האזוריים היא – הגאוגרפיה המיוחדת של המקום ותנאי הקרקע מתחת למים – זו שגם מושכת מבקרים בני אנוש אניני טעם לארכיפלג היפה הזה.

האיים עצמם הם בעצם טור של הרי געש טבעיים, שפורצים מעלה מעל הרכס העצום שרץ באמצע האוקיינוס ​​האטלנטי כמו עמוד שדרה מתחת למים. הארכיפלג הזה נוצר במפגש של שלושה לוחות טקטוניים, הלוח האירו-אסיאתי, הלוח הצפון-אמריקאי והאפריקאי, כל אחד דוחף את האיים לכיוון שונה.

האיים הללו עדיין חסרי מנוחה. ההתפרצות האחרונה, על האי פאיאל, הייתה רק בשנת 1957, ויש עדיין לעתים רעידות אדמה פה ושם.

האיים האזוריים הם איים כהים, הצבעים השולטים הם שחור-אפור וירוק על כל גווניו. במקומות מסוימים יש אפילו שיאמרו שהם מעט שטניים. אפילו הבתים הם שחורים, בנויים מסלעי בזלת. האי המרכזי והצעיר ביותר הוא פיקו. על האי סלעים מתגלגלים במורדות לעיתים כמו מסיגי גבול אל הים, כאילו משהו מתחת לפני השטח עדיין מבעבע. במרחק של 100 מטרים מחופי האי העומק מגיע לקילומטר, ולאחר מכן יורד בחדות לשלושה נוספים. החופים על פיקו קצת מפחידים וכדאי לא להפעיל את הדמיון כששוחים בהם :). אל המים יורדים בסולם מתוך הסלעים ולא במורדות חוליים כמו בחופים קלאסיים.

תחושה מעט מצמררת אך לעמיתינו היונקים הימיים זה בדיוק מה שעושה את המים האלה לבית מושלם. זה מקום שבו לווייתנים אוהבים לשהות, לאכול ולשחק.

הנמל בלאג'ס (Lajes), הוא היישוב העתיק ביותר של פיקו (התאריך שבה הוקמה הקפלה המקומית הוא בערך בשנת 1460, התאריך בו התגלו האיים על ידי הפורטוגזים ובה קולומבוס השתתף במיסה בדרכו חזרה מאמריקה), וממנו יוצאים בסירות מנוע אל הים לשם צפייה בלוויתנים.

ציד הלווייתנים הופסק רק בשנת 1980, והעיר מעידה על מורשת זו. מדרכותיה רצופות פסיפסים של תמונות לווייתנים. מעל הבר המקומי תלויה לסת עצומה של לווייתן זרע. אבל כמו רוב העולם, תושבי המקום עברו ממחשבה על לווייתנים כמשאב תעשייתי ורואים אותם היום כפלא טבע ותו לא.

כדי לזהות את טרפם, צפייה בלוויתנים הייתה חלק מהמלאכה. הצופים השתמשו במגדלים על ראשי הצוקים או בוויגיאס – מגדלים צרים עם חריץ פתוח בחלקם העליון. בראותם לווייתנים, העוסקים במלאכת צפייה בלוויתנים הדליקו רקטות קטנות עם הסיגריה שלהם, אות לציידי הלווייתנים לצאת למרדף. עכשיו מגדלים אלו מאוישים על ידי אחד מאנשי הצוות של הסירות שלוקחות תיירים אל הצפייה בלווייתנים, בחלק מהמקרים אלו הם דור שני לציידי לווייתנים והעבודה שלהם דורשת מומחיות רבה. למרות שהם בעלי החיים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ, הלווייתנים יכולים להיות מאוד חמקמקים. בקיץ, יש את הסיכוי הטוב ביותר לראות לווייתני זרע, הטורפים הגדולים בעולם, ובעלי המוח הגדול ביותר על כוכב הלכת שלנו. הלוויתנים רחוקים שנות אור ממפלצות מפחידות, הם באופן יוצא דופן חיות ביישניות – מה שהופך את הצפייה בם למאתגרת יותר.

אל הים – צפייה בלוויתנים

יציאה לים לשם צפייה בלוויתנים מעלה תחושה של תערובת שמורכבת מהתרגשות וחשש. לראות את אחד מבעלי החיים האלה על פני הים רק כמה מטרים ממכם, נושף אוויר מנחיר יחיד ענק, לאחר צלילה שאולי לקחה אותו קילומטר וחצי מתחת לפני הים הוא אירוע מרגש. לא מעט בגלל שאנחנו מודעים לכך של כמה קרובים הגענו להכחדה שלהם.

בסאו רוקו, בצד הצפוני של פיקו, אתם יכולים לבקר במוזיאון ששוכן בתוך מפעל חשוך לעיבוד לווייתנים, מלא בחבלים וכננות: הציוד האכזרי שהפך את החיות הללו למזון, לאוכל לחיות מחמד, לשמן, לדשן ולוויטמינים.

אם יש ליונקים ימיים זיכרון טוב – ומחקרים מצביעים על כך שיש להם – כנראה שהם סולחים לנו. כאן, הם מופיעים בכל מקום. הים מתפרץ עם שפע של יונקים ימיים: דולפיננים, מנוקדים, מפוספסים, דולפין נפוץ וגרמפוס אפור ועוד מגיחים מכל מקום כמעט, סירות מנוע טיפוסיות עם 12 מושבים טסות על פני הים במטרה להגיע אל האיזור בו הם נצפו לאחרונה לטובת צפייה בלוויתנים. התוצאה מרהיבת עין. צפייה בלוויתנים זרע שמניפים את סנפירי הזנב שלהם על הרקע המלכותי של פיקו היא כנראה אחת החוויות הנשגבות ביותר שמתקבלת בעת צפייה בלוויתנים באיים האזוריים.

ניתן לראות לווייתני זרע באיים האזוריים בכל ימות השנה אך מזג האוויר מאפשר צפייה במגוון הלווייתנים (מסירות, לפחות) רק מאפריל עד אוקטובר, בטיולים של שלוש שעות. כמו במבצעים כאלה, לא כל יציאה לים מבטיחה שתראו משהו. אבל מכל המקומות בהם מתבצעת צפייה בלווייתנים, האיים האזוריים הם האמינים ביותר. לא רק לווייתני זרע רואים כאן, אלא גם לווייתנים גדולי סנפיר, מינקים, גלובים שחורים, לוויתנים מצויים ולווייתנים כחולים במקומות שונים בעונה. אתם תהיו מאוד חסרי מזל אם לא תתקלו בלפחות דולפין אחד. אתם יכולים אפילו לראות לווייתני מקור – אחד הנדירים והמסתוריים ביותר. אם רק יהיה לכם מזל…

בשעת הדמדומים, רוחות הרפאים של פיקו מופיעות. הקרקורים המוזרים של השחפים ששבים אל היבשה אחרי יום של שוטטות בים משרים אוירה מיוחדת. פיקו הוא אחד מאתרי הקינון העיקריים שלהם, והם משתמשים בחסות החשכה, כדי להסתתר מטורפים, כדי להאכיל את האפרוחים שלהם בדגים טריים מהים. קרקורי השיבה הביתה שלהם היא משהו שנשמע כמו צליל שנמצא איפשהו בין דונאלד-דאק לצמד הזקנים מהחבובות.

ציפורים אלה גם ניצודו בעבר ונאכלו על ידי תושבי האיים האזוריים. לשמחתנו, הם כבר לא בתפריט. המעבורת שמגיעה כל יום מהאי השכן פאיאל עמוסה בדגים, ביצים ומוצרים אחרים שמספקים את תיאבונם של תושבי האי ושל התיירים המגיעים למקום. בשל ה"נידחות" יחסית, פיקו מרגיש כמו הטבע עצמו: שמור, בתולי, מבודד, אפור געשי, ירוק ועם המון בעלי חיים מיוחדים.

• מקומות לינה ומלונות מומלצים באי פיקו
• כאן תוכלו לרכוש מזכרות וחפצי אמנות עשויים משיני לוייתן