הטיול של נועה לאי סאו מיגל – היום ה-7 – Lunch Box כמשל

עוד לפני היציאה לטרק ביומנו ה-7 והאחרון בסאו מיגל הגענו למסקנה: אם הטיסה הביתה יוצאת ב-07:00 אין שום סיכוי שנגיע לארוחת הבוקר שמתחילה רק ב-07:30. ביקשנו בקבלה לארגן עבורנו לאנץ' בוקס למחרת בבוקר.


במלון הבטיחו לנו שיהיה בסדר ושהארוחה המבוקשת תחכה לנו בחדרנו בערב כולל מים חמים. לא כל כך הבנו איך המים החמים יחזיקו מעמד עד הבוקר, אבל מכיוון שהיינו בטוחים שנקבל כוסות תרמיות לא דאגנו והמשכנו בשגרה. הפעם הנסיעה לנקודת המוצא לטרק היומי ארכה כשעה, אבל כל עוד לא מדובר בחזרה על השייט שעשינו מבחינתי זה בסדר גמור.

הטרק (PRC 33 SMI) הצריך הליכה מעגלית ברמת קושי בינונית של 5.4 ק"מ. עניין של שעתיים שכמובן עם כל ההפסקות לצילום הפך ל- 3 שעות. אני חושבת שהנוף המרהיב של החוף הצפון-מערבי של האי היה שווה את זה, אבל מזל שיש את התמונות כדי שתשפטו בעצמכם.


תכנון טיולים באנר
השלט למסלול הטרק prc 33 smi

השלט למסלול הטרק prc 33 smi

airalo ad
תצפית Miradouro do cascalho עם הכפר Mosteiros ברקע

תצפית Miradouro do cascalho עם הכפר Mosteiros ברקע

תצפית לכפר Mosteiros

תצפית לכפר Mosteiros

מגרמניה ובלגיה באהבה

אחת הסיבות לעיכוב הייתה ראלף. בחור גרמני שפגשנו בתחילת הדרך ושהזמין אותנו באופן ספונטני לביתו. הוא סיפר לנו שהוא קנה פה בית וצימרים עוד בשנות ה-80 כשחיפש מקום "אותנטי". מאז עברו הרבה מים באוקיינוס (למשל התחילו טיסות לואו-קוסט לאיים האזוריים מיעדים שונים באירופה), אבל הפשטות של החיים פה נשמרה.

החיים הפשוטים זה כאן - מכלית החלב המקומית

החיים הפשוטים זה כאן – מכלית החלב המקומית

הוכחה לכך היא ראלף עצמו. כשביקשתי ממנו כרטיס ביקור או כתובת של אתר האינטרנט של הצימרים שלו (כדי להמליץ עליו לגולשים מישראל) הוא צחק. אין לו וגם לא יהיה. הוא רוצה לשמור עד כמה שניתן את סגנון החיים המקומי. האמת שאחרי שבוע בסאו מיגל הבנתי שהוא צודק.

ובינינו – באיזה עוד מקום קתולי בעולם תוכלו למצוא ביום ראשון את הכנסייה המקומית שוממת לגמרי מלבד שניים: חתול וכלב שחיים ביניהם בשלווה יחסית ומקיימים את הפתגם "וגר זאב עם כבש". מצד שני, אולי המשיח החליט להתחיל את מסעו דווקא פה. אפשר להבין אותו.

הכנסייה לאורך שביל Atalho Dos Vermelhos

הכנסייה לאורך שביל Atalho Dos Vermelhos

סיבה נוספת לעיכוב הייתה הצייר הבלגי Yves Decoster שמתגורר במקום ב-30 השנים האחרונות. מאז 2011 הוא מצייר להנאתו לבבות על קירות בתים ברחבי סאו מיגל במטרה כפולה – להראות את אהבתו למקום ואת העובדה שהאי הוא לב אחד גדול. מכיוון שהציורים שלו (כ-1000 במספר) חשופים לפגעי האקלים הטרופי במקום (גשם, לחות וכו') הם נחשבים לזמניים בלבד. לנו לא נותר אלא לעצור ולהתפעל.

יצירתו של האמן Yves Decoster בתחילת מסלול הטיול

יצירתו של האמן Yves Decoster בתחילת מסלול הטיול

שירת הברבור

לאחר הטיול ועצירה בקניון המקומי לארוחת צהריים ולרכישת מזכרות חזרנו למלון. שם חיכתה לנו הפתעה – במקום לאנץ' בוקס ארוז כמבוקש קיבלנו מגש עם מיץ תפוזים טרי, לחמניות, ריבות ושתייה חמה: קנקן של מים חמים, תיונים ושקיות קפה. נקרענו מצחוק ולא בפעם הראשונה והבנו בפעם המיליון שכדאי שנשפשף את הפורטוגזית שלנו. טוב, גם במלון צריכים לעבוד יותר על כישורי האירוח שלהם.

בחדרים אין קומקום חשמלי, אין תאורה במרכז החדר והטענת הטלפון הנייד/מצלמה נעשית רק כאשר מתג החשמל הראשי פועל. בארוחת הבוקר לא יודעים מה זה ביצת עין, אבל זה כלום לעומת מי שמכין אותה. אחרי שהטבח חימם את המחבת הוא נזכר שאין לו שמן והלך להביא. מזל שהוא לא שכח את הביצים.

גם בתחום הניקיון יש מה לשפר לדעתי. מרכך שיער אין ובקבוקי השמפו והסבון הנוזלי נשארו בדיוק במקום שהנחתי אותם אתמול. יום אחד המנקה דווקא הגדילה ראש ויצרה מהמגבות בחצר הרחצה שלנו ברבורים, אבל זה היה חד פעמי. ולהזכירכם מדובר בסוויטה של מלון בן 4 כוכבים.

ברבורים ממגבות שהכינה לנו המנקה

ברבורים ממגבות שהכינה לנו המנקה

במלון עצמו הצוות לא ממש דובר אנגלית. למשל, כשביקשתי קנקן של מים חמים קיבלתי בקבוק של מים מינרליים. גם בשירותי המלון בלובי האור נדלק ונכבה בהתאם לנפח בתא. אולי זה חיסכון אנרגטי, אבל נסו אתם להיות בשירותים בחושך. אפילו בפולניה מולדתי זה כבר לא עובד. ולמרות הכל, האירוח היה לבבי ונעים.

המלון לא לבד

גם בשאר המקומות באי סאו מיגל המצב לא יותר טוב. השירות במסעדות אטי במיוחד, אבל מצד שני אין פה לאן למהר והשירותיות של האנשים מפצה על זה ובגדול. מבחינתי זה דווקא תורם לקסם של המקום. החיים פה לא פשוטים, הפרנסה קשה והצעירים עוזבים כדי לחפש את מזלם ביבשת, אבל איפה עוד תמצאו מלצר שזכה לשם "סמיילי" (גם הוא הגיע לכאן באהבה, הפעם ממדיירה) כי הוא פשוט לא הפסיק לחייך?

אחרי שבוע באיים האזוריים גם אצלנו החיוך לא ירד מהאוזניים. מבחינתי זה שווה הכל וזו בדיוק הסיבה שגורמת לי לרצות לחזור לפה בעתיד. אני רק מקווה שהקדמה לא תקלקל את יופיו של הטבע ולא פחות חשוב – את האנשים שגרים פה. כי עם כל הכבוד ללאנץ' בוקס יש דברים יותר חשובים. ראלף הגרמני ו-Yves Decoster הבלגי כבר גילו אותם וגם אתם יכולים. החוויה מובטחת. אז קבענו?