האיים האזוריים – רקע כללי

האיים האַזוֹרִיים הם קבוצת איים במרכז האוקיינוס האטלנטי, בשליש הדרך בין פורטוגל לחופה המזרחי של ארצות הברית. שטחם עומד על כ-2300 מ"ר והם משתרעים על פני 645 ק"מ. אוכלוסייתם מונה כרבע מיליון איש. שמו של האי המרכזי הוא סאו מיגל ועיר הבירה של האיים, פונטה דלגדה, ממוקמת באי זה. 244,780 תושבים חיים בשטח האיים על פני 2,325 מ"ר נכון לשנת 2008.

נוף טיפוסי באיים האזוריים

נוף טיפוסי באיים האזוריים

האיים האזוריים כוללים את:

לחצו על המפה כדי להגדיל אותה

לחצו על המפה כדי להגדיל אותה

האיים נמצאים בשליטתה של פורטוגל, הם למעשה אוטונומיה פורטוגלית והם שוכנים בקו הרוחב של ליסבון, לפיכך הם נהנים מאקלים ים תיכוני-טרופי מתון, עם שינויים קלים במהלך השנה.

האיים האזוריים התחילו להיות מיושבים לראשונה בסביבות המאה החמש-עשרה. ואותם גילו כפי הנראה יורדי הים שחצו את האוקיינוס מערבה בדרכם ליבשת שלימים התגלתה כאמריקה. במאות ה-16 וה-17 התחוללו באיזור קרבות ימיים עזים בין הבריטים לספרדים. בין השנים 1580-1640 שימשו האיים בסיסי יציאה לצי הספרדי.

היום, כלכלת האיים מבוססת על חקלאות: מטעי בננה ואננס, טבק וענבים ליין אזורי שנחשב משובח ביותר ובנוסף גם בקר שבשרו נחשב לאיכותי מאוד. בנוסף לכך גם תחום התיירות מפותח מאוד ומכניס לקופת האיים לא מעט.

ואיך אפשר בלי הקשר הישראלי? במהלך מלחמת יום הכיפורים אפשרה פורטוגל למטוסי חיל האוויר האמריקני שהפעילו את הרכבת האווירית לישראל להשתמש באיים האזוריים כבסיס תדלוק, לאחר שמדינות מערביות אחרות סירבו לסייע והותירו את ארצות הברית ללא מיקום חלופי לתדלק בו את מטוסיה בדרכם לישראל.

גאוגרפיה של האיים האזוריים

מקור כל האיים בארכיפלג האזוריים הוא וולקני. קבוצת האיים ממוקמת בקואורדינטות 37°44′28″N:25°40′32″W. האי פלורס הוא למעשה גבולה המערבי של יבשת אירופה.

האיים של הארכיפלג מחולקים לשלוש קבוצות גיאוגרפיות:

  • הקבוצה המזרחית כוללת את סנטה מריה וסאן מיגל.
  • הקבוצה המרכזית כוללת את טרסיירה, גרסיוסה, סאן חורחה (ג'ורג'), פיקו ופייאל.
  • הקבוצה המערבית כוללת את קורבו ופלורס.

האיים האזוריים מרוחקים 1815 קילומטר מיבשת אירופה (פורטוגל) ו-2625 קילומטר מיבשת צפון אמריקה.

ההיסטוריה של האזוריים

האגדה מספרת שאטלנטיס, היבשת האבודה של אפלטון הם בעצם האיים האזוריים. באשר להיסטוריה הרי שהדברים שונים מעט. בספרים ובמפות מהמאה הארבע-עשרה ניתן למצוא איזכורים של תשעה איים באוקיינוס האטלנטי במיקום הזה. לא ידוע אם הנווט הראשון שהגיע לאיים האזוריים היה דייגו דה סילבס בשנת 1427 או גונזלו וולחו ב-1431. גם מקור השם "האיים האזוריים" שנוי במחלוקת. התאוריה הנפוצה ביותר היא שציפורים שהיו שכיחות מאוד באי זוהו בטעות כציפור אחרת – הנץ הצפוני (Acor). בכל מקרה, יורש העצר דאז, הנסיך אנריקה, דחף להתיישבות על האיים. ראשית הובאו לשם בעלי חיים בין השנים 1431-1432 והתושבים הגיעו בעקבותיהם החל משנת 1439.

מאז, ההתיישבות נמשכה לאורך המאות 15-16. באיים התיישבו קבוצות אתניות שונות וביניהם: יהודים, מורים, פלמים, גנואים, אנגלים, צרפתים ועבדים אפריקניים.

ההתחלה של התיישבות זרועה בסיפורים הרואיים על אנשים שבמשך מאות בשנים היו מסוגלים להתמודד עם התפרצויות הרי געש, בידוד, פלישות של פיראטים, מלחמות פוליטיות ומחלות מידבקות. האומץ של אנשי האיים האזוריים בא לידי ביטוי בעיקר כאשר הם התנגדו לשלטון הספרדי בשנת 1580, וכשהם תמכו בתנועה הליברלית בתקופת מלחמת האזרחים (1828-1834). במהלך המאה ה -20, לגבורה זו שוב נזקקו המתיישבים בזמן ציד הלווייתנים, כאשר הגברים היו הולכים לים בסירות עץ קטנות, מוכנים להתעמת עם הכחול האינסופי ועם לווייתני זרע ענקיים.

פיקו אלטו - סנטה מריה

פיקו אלטו – סנטה מריה

טבע

גאולוגיה

האיים ממוקמים באזור המגע שבין הלוחות הטקטוניים אירו-אסיה, אמריקה ואפריקה, ארכיפלג האיים האזוריים הנו מוצא וולקני. לאורך אלפי שנים, התפרצויות ורעידות אדמה יצרו ארץ עם מאפיין משותף: הרי געש. אבל לכל אחד האיים זהות משלו. המאובנים של סנטה מריה, האגמים של סאו מיגל, המערות של טרסיירה, הקונוסים של גרסיוסה, ההר של פיקו, הר הגעש של פאיאל, המפלים של פלורס ועוד. טיול ברחבי האיים האזוריים יכיר לכם את תשעת האיים, את המכנים המשותפים שלהם ואת הקוד הגנטי הייחודי של כל אחד.

סביבה

איי אזורס משופעים בפארקים טבעיים, באזורי טבע מוגנים, בבעלי חיים ופרחים מוגנים, ביערות, בנקודות תצפית מרהיבות, ובאתרים גאולוגיים מעניינים. האיים האזוריים נחשבים למפלטם של מגוון ביולוגי ענק ואחד מהמיקומים הטובים ביותר עבור תיירות טבע.

צמחייה

המתיישבים הראשונים באיים האזוריים מצאו שם עשרות מינים אנדמיים (אנדמיות היא מאפיין של מין הקיים באזור תפוצה מצומצם, שעל-פי רוב יש לו אפיון אקולוגי ברור וגבולות חדים.) שלא היו מוכרים עד אז כמו למשל ערער האיים האזוריים. במשך מאות בשנים התערבה ידו של האדם בצורת הנוף. צמחי אקלים מתון ועצים כגון הארז היפני, הפכו לחלק חשוב בנוף האופייני לאיים האזוריים המלא בצבעים הכחולים-ורודים של פרחים.

בעלי חיים

הארכיפלג הוא בית הגידול הטבעי של סוגי ציפורים, כמו עיטים, יסעורים, יונים ושחרורים. השמיים של האיים האזוריים הוא ביתם הזמני של הציפורים הנודדות שנחות על אדמת האיים במהלך המסעות הארוכים שלהם. באוקיינוס האטלנטי, חיים עשרות מינים של דולפינים ולווייתנים שמאכלסים או חוצים את הים של האיים האזוריים. יש מושבות שופעות של רכיכות, ודגים שמשלימות את גיוון הימי יוצא הדופן של האזור.

חוויות

הביטוי "חיים בציור" יכול גם לשמש לתיאור אזור האיים האזוריים. הארכיפלג מציע תנאים  לתיירות שאין כמוהם מכוח מורשתו שנשמרה ייחודית הטבעית שהשפיעה על המורשת האנושית והתרבותית כי הוא מלא תכונות ייחודיות. מורשת זו כוללת מגוון ביולוגי, צמחייה ובעלי חיים ימיים, מערות וולקניות, תצפיות, פארקי טבע וגנים בוטניים, כמו גם משאבים טבעיים בלעדיים לכל אי. כל זאת יחד עם שפע החיים, ערים וכפרים מסורתיים, אין כמותו כהזדמנות לחוות תיירות טבע באופן בלתי אמצעי. האיים האזוריים הם המקום המושלם לטיולים נושאיים כגון אלה המבוססים על יין, הרי געש או ספא, שבילים למיטיבי לכת לאורך נופים טבעיים עוצרי נשימה, צלילה, ומגרשי גולף פנטסטיים עם נוף לים. זהו המקום האידיאלי ליהנות מחוויות שאין כמוהם בסביבה טבעית. באיים האזוריים גם אפשר להתארח ולבצע פעילויות אחרות שאסור להחמיץ, כמו חפש את המטמון, צפייה בלווייתנים, צפרות, טיולי סוסים וקאנו.

פונטה דלגדה - האיים האזוריים

פונטה דלגדה – האיים האזוריים

מורשת מקומית

איים של מצוינות

האיים האזוריים ביקשו להוות איים של איכות ומצוינות, שבהם יש סימנים אמיתיים וייחודיים שיכולים להשפיע על העולם כולו ולתרום לפיתוח של המורשת הטבעית והתרבותית של האזור. אונסק"ו הכירה במרכז ההיסטורי של אנגרה דו הרוסימו ובכרמים של פיקו כאתרי תרבות ומורשת עולמית. בתחומים אחרים, הארכיפלג בולט כיעד תיירותי המכבד את הערכים סביבתיים והחברתיים-תרבותיים. יוזמות שונות ופרסים לאומיים ובינלאומיים מעידים על זה, והם כוללים את בחירתו של האגם סטה-סידאדס ושל הנוף הוולקני של פיקו כפלאי טבע של פורטוגל כמו גם את הציון של המקום השני ל"קבוצת האיים התיירותיים הטובה ביותר", המשבח את התושבים מסבירי הפנים, השמירה על איכות הסביבה ופיתוח התיירות באזורס.

ארכיטקטורה

ברחבי הארכיפלג, הכנסיות, המנזרים, בתי האחוזה ובתי המגורים הכפריים צבועים לבן ומדגישים את צבעה השחור של הבזלת, הסלע שנוצר מהתפרצויות הרי הגעש. טחנות רוח וטחנות מים, מרפסות ברזל יצוק, תנורים וארובות, רחובות, סמטאות, שבילים, ובתים עם קירות אבן כהים הם האלמנטים האחרים שהופכים את כל אי לכל כך אופייני. בעיר אנגרה דו הרוסימו שבטרסיירה, יש מאגר מיוחד של ארכיטקטורה אזורית, שלא לדבר על צבעי הקשת הבלתי צפויים של החזיתות במבנים מסוימים.

תרבות

אם אתם מחפשים מה לראות באיים האזוריים, אז מוזיאוני האיים מאחסנים אוספים אתנוגרפיים שונים המשקפים את ההיסטוריה, כי הם מחוברים עמוק לאדמה, לבעלי החיים, לעבודות-היד ולדיג. ציד הלווייתנים היה אינטנסיבי מאוד בעיקר באיים פיקו ופאיאל והמוזיאונים שם עמוסים בחפצים וסיפורים של עידן של גברים אמיצים. חדרי מוזיאון שונים מוקדשים לאוספים של חפצים דתיים, אבל רובם עדיין נשמר בכנסיות. במשך מאות בשנים, אנשי האיים האזוריים הראו מעורבות פוליטית גבוהה מאוד שסייעה לנשיא הראשון של הרפובליקה הפורטוגזית, מנואל דה אריאגה, ומחליפו, תאופילו בראגה. המסורת המקומית של אקטיביזם חברתי תוגברה על ידי כתבים ספרותיים ופיוטיים, עם כמה צלילים ליריים כמו בעבודות של ויטורינו נמסיו, אנטרו דה קוונטאל ונטליה קורייה.

עבודות יד

ניתן למצוא באיים סידורי פרחים שנעשו עם קשקשי דגים מגולפים בשנהב, בובות מעלי תירס ומיניאטורות משעם ומעץ תאנה – דוגמאות תוכלו לראות כאן. אלה הם ארבע דוגמאות של יצירות אזוריות העושות שימוש במשאבים טבעיים כדי ליצור אמנות. באשר לקרמיקה, אריגה ורקמה, הצבעים משולבים עם צבע לבן כדי להשיג דפוסים ייחודיים שונים. כאן תוכלו לרכוש עבודות יד מהאיים האזוריים.

כלי הנגינה המקומי ויולה דה טרה שנשאר כירושה מהימים הראשונים של ההתיישבות, עדיין מנגן במקומות שונים בארכיפלג. נכון להיום, ניתן ללמוד בקונסרבטוריון למוסיקה אזורית איך לנגן בכלי הזה מכיוון שנדרשת בו טכניקה מיוחדת.

חגיגות

רעידות האדמה התכופות והתפרצויות הרי געש שהתקיימו במשך מאות בשנים באיים האזוריים היו אחראים לכמה מהמסורות הדתיות שעדיין מתקיימות בלהט גדול. בזמן ההוא, התושבים התפללו לסיוע אלוהי כדי לפייס את זעמו של הטבע. במהלך צום הארבעים, עולי הרגל נהגו ללכת במצעד באי סאן מיגל במסורת שתחילתה במאה ה -16 כדרך של הבעת הכרת תודה שלהם לאל.

היבט אתנוגרפי מיוחד של האיים האזוריים הוא הפולחן של רוח הקודש המתרחש ממאי עד ספטמבר סביב קפלות קטנות קטנות הידועות בשם אימפרסיוס. הרוח הקתולית של הארכיפלג מתפשטת לחגיגות אחרות כגון אלה של סניור סנט כריסטו דו מילאגס באי סאן מיגל, או אלה שחוגגים לכבוד הפטרון הקדוש של הקהילה המקומית. לעתים קרובות, פסטיבלים דתיים צמודים לפעילויות חולין, כגון החגיגה של סאן ג'ואאו באי טרסיירה, הידוע בשם סאו ג'ואנינאס. החגיגות יכולות לכלול ריקודים, תהלוכות, קונצרטים, פעילויות ספורט ימיות, אירועי תרבות, ירידי אוכל, תערוכות אמנות ואפילו מלחמות שוורים. הקרנבל נחגג בעצמה על כל האיים והוא השיא של הרוח החגיגית של האיים האזוריים. מוסיקה וריקודים הם גם חלק מרוח האי ויש כמעט בכל קהילה תזמורת כלי נשיפה משלהם. קבוצות עממיות של רקדנים מחיות את החגיגות לאורך כל הקיץ. למסורות הישנות האלה מתווספים אירועים מודרניים שלא חוגגים את העבר, אלא מביטים אל העתיד, כגון "שבוע הים" באי פאיאל, הפסטיבל של איש-לוויתן באי פיקו, תרבות שבוע וולאס באי סאן חורחה, ופסטיבל מהגרים באי פלורס. אירועים אלה הם רגעי השיא בלוח השנה העמוס פסטיבלים.

מלונות ומקומות לינה באיים האזוריים

אוכל ושתייה

אמנם יש כמה טעמים נפוצים במטבח האזורי אך יש מתכונים ייחודיים לכל אי. בחופשה שלכם אתם יכולים לגלות את כל הניואנסים של האיים האזוריים באמצעות סיור גסטרונומי.

דגים ופירות ים

דגים כמו טונה, מקרל ודג חרב מוגשים לשולחן בדרך כלל. הרעננות שולטת על הגריל, על התבשילים, הצלי או מרקי הדגים. יש גם לובסטרים בשפע, סרטנים ים תיכוניים, סרטנים וצדפות. צדפות על הגריל, עם רוטב מולכו אפונסו או מבושלות באורז או פירה. האי סאן חורחה הוא האי היחיד שמציע צדפות.

בשר

יש יתרונות גדולים לבשר הגדל באיים האזוריים. הבשר גדל באיזור גיאוגרפי מוגן וממנו מכינים כמה מנות כגון בשר מבושל וסטייקים בטעם-אזורי. רוטב כבד ונקניקיות הן חובה וגם תבשילים עשויים עם שורש טארו, ופודינג דם כמתאבן או כהשלמה לארוחה. כמעט בכל מקום יציעו לכם אננס טרי או חרוך קלות כקינוח.

מנות מיוחדות

קוזידו

קוזידו

הקוזידו של פורנאש (מאכל דמוי חמין) הוא תבשיל בשר וירקות שונים שמבושל בחום גיאותרמי בסיר שמונח מתחת לאדמה. התבשיל מהווה ארוחת חובה למי שמטייל באיזור אם כי (ואולי בגלל) שתשנו אחריו שנת צהרים עמוקה מאוד. מעדנים שחלקם נפוצים בפסטיבלי רוח הקודש, כגון מרק של רוח הקודש ולחם מתוק פורטוגזי. הלחם מפורנאש הידוע כלבדוס מוגש בכל עת לאורך כל השנה.

גבינה

בראש מוצרי החלב הטעימים של האיים האזוריים נמצאת גבינת סאן חורחה, אך היא מצריכה ידיים מיומנות וזמן הבשלה מדוייק שיוצר מספר עצום של טעמים ומרקמים. כל ארוחה נפתחת עם גבינה טריות שמוגשת עם מחית פלפלים אדומים חרפרפה. כאשר הגבינה מוגשת לקינוח, היא יכולה להשתלב יפה עם בננות או ריבת עגבניות קליפה (עגבניות הקליפה ידועות בטעם האקזוטי והמבושם שלהן).

פירות

בנוסף לבננות ותפוחים, באקלים של האיים האזוריים גדלים פירות אקזוטיים כמו גויאבה, תות, אנונה, אננס והפסיפלורה של סאן מיגל.

מאפים

מאפים ניתן להשיג כאן במגוון רחב של טקסטורות וטעמים. בעיקר מתבלטים העוגות והממתקים האופייניים לכל אי והמגוון פשוט לא נגמר.

משקאות

יין מיוצר באיים: פיקו, גרסיוסה וטרסיירה. בנוסף, מייצרים מענבים שונים את יין וורדלחו המפורסם. בנוסף,יש בירות, משקאות קלים מעניינים כגון מיץ פסיפלורה מוגז בשם קימה, יין מחוזק, ליקר פירות, וברנדי. מטעי תה נטועים באי סאן מיגל ומוסיפים עוד טעם אקזוטי לתענוגי המטבח האזורי.